אין לך אלוהים אבל יש לך כאב ראש

אז היום דיברתי עם המפקדת שלי לשעבר על ההחלטה שלה לבחור במישהי אחרת מהמשרד לתקן של קצונה שמתפנה.

ההחלטה הזאת מאוד תמוהה בעיניי, בגלל שאני לא חושבת שאני נופלת בכישורים מאותה בחורה, אולי אף מתעלה.

בואו נתחיל מזה שאני מתקלחת. זה סיפור עגום ועצוב ונכון - אבל אם הבחורה לא יודעת לשמור על היגיינה ברמה הבסיסית ביותר, איך היא יכולה להיות קצינה, מפקדת, בצבא ההגנה של ישראל?

בין היתר, בגלל זה ההחלטה הזאת מעצבנת אותי. לא צריך להיות מינימום כלשהו?

עד עכשיו לא נתקלתי בהרבה אטימות במערכת הצבאית, אבל כנראה שהייתה חייבת להיות לזה התחלה.

מצער אותי שאני צריכה להלחם כ"כ הרבה בשביל לתרום מהיכולות שלי בסה"כ לצבא, אבל אם יש משהו שלמתי לאחרונה, זה זה - 

וחוץ מזה, נמאס לי שבחורים בני 25 מתנהגים כמו ילדים בני 12

ומחר חיפה ופשוט אין לי כוח.

אז כל החג הייתי שיכורה מיין וזה היה נחמד מאוד.

חזרתי לעבוד ולישון מעט מאוד ולא לאכול ולהתיש את עצמי, וזה כיף.

אני משתדלת להקשיב לאנשים,

אבל לפעמים גם בא לי לרדת לחיים של האקס.

מעולם לא דיברנו על זה,

וגם לא היה צורך.

כל הנסיבות האלה, 

זה תמיד הנסיבות.

פשוט רציתי לתקן את הרושם הראשוני שנוצר, 

ואני אוהבת את הצחוק שלו.

אני צריכה משהו נורמלי, ולכן כדיי שלא אלך אליו שוב.

אני זה כל החבילה.

זו כנראה הפעם הראשונה בחיי שאני מרגישה כושלת לחלוטין.

אם הייתי עוברת, זה באמת היה יכל לשנות את חיי.

עצם העובדה שנכשלתי, זה אות קלון ששום זדמנות שנייה לא תוכל לתקן.

אין לי לא את הכסף, ובעיקר לא את הזמן כדיי לנסות שוב.

אני חושבת שזו הפעם הראשונה שהבנתי שחיי יהיו בינוניים וסבירים לחלוטין.