יש לי זמן.
עשן סיגריות וכוסות בירה מפלסטיק,
ההתרגשות הזאת שלפני שהלהקה עולה לבמה,
ומיאוס מוחלט בהופעת החימום.
הלב שלי דופק יחד עם הבסים והמילים מוכרות לי,
כ"כ קל לרקוד לזה.
לפעמים האורות מסנוורים אבל הסולן פרפורמר אמיתי.
ולמרות הכל אני מרגישה שאני רוצה לברוח כי זה לא הוגן.
וחוץ מזה,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גורה.
