היי חובבי ישראבלוג, מ'מצב ?
אני כל כך טעונת רגשות עכשיו - בין אם זה כעס, בלבול, עצב, אהבה, תשוקה, שמחה .. פשוט הכל מעורבב .
אם מישהו פה רוצה לביים טלנובלה או לקבל קצת השראה? אני פה כדי לעזור, אני לא בטוחה שיש יותר דרמה קווין ממני.
(אבל לא יותר מידי כמו 'יווו נשברה לי ציפורן :'( ' - עוד לא הגעתי למצב הזה, ברוך ה' 
) בא לי כל כך לשחרר את כל האנרגיות האלו , ואני יודעת שיש כל כך הרבה דרכים לעשות את זה כמו.. להגיד לו הכול/ להתלונן לידיד ולשמוע שהוא היה עושה כלכך ההפך ממנו ולהבין שלא בי הפאק של אני רוצה קצת יותר יחס/ לכתוב את הכל על הדף/ לצעוק/ להתלונן לחברה שלי שוב בפעם המאה אולי/ להתלונן לחברה אחרת שלי ולהבין דרכה שאני צריכה להתמודד עם זה בעצמי ולא לקחת הכל בכזה כבד .. יש הרבה דברים שאני יכולה לעשות, אבל הפעם בחרתי ב - שתיקה.
מה אכפת לי בעצם לשתוק לשם שינוי? (לא אופייני לי כמובן 
) .. אז אני אשתוק, נו ו..? זה יהרוג מישהו ? (חוץ מאת עצמי חח 
) יש אנשים שלא יכולים לשמור את מה שכואב להם בבטן, את מה שמפריע להם ומטריד אותם - אני אחת כזאת .
אבל נמאס לי להתלונן, נמאס לי להתעצבן, נמאס לי לפרוק ולראות שהשינוי כבר נכנע לעצמו ובזמן האחרון חדל לבוא.
"השתיקה שלי זו הצרחה הכי גדולה שבי." (אביב גפן, בשיר "שתיקה".)
המשפט הזה נכון, לפחות לגבי עכשיו, לפחות לגבי הרבה מקרים שאני מוצאת את עצמי בהם לפעמים.
לפעמים כל המחשבות שלי, כל המילים שלי, כל הרצון שלי לפרוץ נאגר בתוך השתיקה שלי, בשפתיי החתומות.
לא רוצה להגיד כלום, רוצה לצרוח אבל מעדיפה לבטא זאת בשתיקה אחת.
לפעמים כשאני שותקת אני חושבת אולי ינסו לברר לבד מה העניין, אולי פתאום יתייחסו בצורה שונה, אבל לפעמים זה קורה ולפעמים אין תגובה, והמצב נשאר אותו מצב - ואז אני כבר מחייבת את עצמי לדבר, כי לי כנראה יותר אכפת.
אז אולי הפעם אעדיף לי לשתוק, סתם ככה, ולצפות שהכל יסתדר מעצמו..ואני מקווה שלא אוותר לעצמי, כי בשתיקות אני מוותרת די מהר - אבל לא עוד..נמאס לי לסדר לבד, הפעם אני אחכה שמישהו יעשה זאת בשבילי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
א. הכותבת.