טובעת בעולם.נעלמת בתוך חור שחור.אבודה.
כישפו אותי ונעלו אותי בתוך השתקפות של מראה
אני בסכ"ה השתקפות,צל,דבר חסר חשיבות בעולם הזה.
כמו כתם של קפה שחור שאבא שתה ושפך בכיור של סבתא
סבתא?תנקי אותי באקונומיקה.תעלימי אותי.
רוצה שיהיה לי קצת דם באלכוהול.לשכוח לרגע שאני רק בורג קטן במערכת
טעות דפוס או סתם טעות של מישהו.
אולי להיעלם זה מה שאני צריכה עכשיו.אכזרית לכולם ולעצמי.
זה חונק אותי,אני נחנקת זה אכזרי.
אני רוצה להיות פרפר,למות אחרי יום אחד שהוא חי.
ופתאום העיינים שורפות.נעצמות אבל לא לשינה וגם לא למוות,לדמיון.
והעולם בדמיוני נראה רע יותר מהמציאות הנוראית שלי.בדמיוני יש עצבות תמימה אבל אמיתית.
עולה ונופלת.נופלת חזק,על הגב,משתק לי את כל האיברים בגוף ופתאום אני לא יכולה לדבר.משתתקת.