Cave

עד שאני לא אדע בוודאות שאין לי שום סיכוי איתך אמשיך לחשוב עלייך

באר מים בלי תחתית ולאט לאט אני שוקעת בך

ונגמר לי האוויר לאט לאט אני נשארת חסרת יכולת לנשום 

אין לי את האומץ לקחת נשימה עמוקה ולקפוץ מהצוק

לא יכולה, לא מסוגלת.

לא יכולה בעיקר "אין לא יכול יש לא רוצה" .שקר.

אסור לי ואני לא יכולה וקשה לי

אני רוצה להתקדם אבל אני לא יוכל לשחרר עד שתגיד לי "לא"

עד שאני אשמע את ה "לא" יוצא מהפה שלך.

תגיד לי כבר "לא" וככה אני יוכל ללכת ולהמשיך בשביל שמלא בקופסאות קטנות שמחכות שאני אפתח אותם.

מתהלכת בין קברים

הכל שקט ועצוב

שקט ועצוב

עולה בעלייה ועוזרת לסבתא כי הרגל שלה לא הכי בריאה

מגיע לשם ורואה הרבה אנשים

היה בן אדם שמח היו לו המון חברים

בחיים שלו לא היו עצירות כמו בקטע הזה אין פסיקין ונקודות

אפילו אימץ שתי בנות

היה טוב הוא היה טוב

ועצוב היה לראות את כולם נשברים ואתה יחד איתם נשבר

כמו הבקבוק של הקונסילר שלי שהתנפץ לפני יומים ככה סתם פתאום

פתאום האמצע החיים הכל נעצר

ושומעת את אחותו אומרת "עכשיו אני אלך לקבר של הבן שלי בחלקה הצבאית אחר כך לאבא שלי ואז לאחי"

מסכנה האישה ואחותו השנייה שלקחה כדור הרגעה היא אוהבת אותי היא אוהבת את כולם ובשארית כוחותייה מחייכת לכולם

תשמור שם על המשפחה כמו ששמרנו עלייך עד עכשיו

פעם כתבתי סיפור.

סיפור על חייל צעיר, צעיר ואהוב

אבל אני  לא זוכרת את הסיפור ואני לא זוכרת את החייל

בדיוק שנה עברה מאז שכתבתי את הסיפור ומאז החלפתי שתי בלוגים, התאהבתי, בכיתי, ונהנתי כמו שבחים אני לא אהנה

ומה עם החייל? החייל כבר לא איתנו הוא כבר לא יבכה יתאהב או יצחק 

אבל את הסיפור על החייל, חייל בלי שם. אני לא אשכח כי יש לזה כל כך הרבה משמעות לחייל ופתאום היום אני דואגת בצורה חרדית לחברים שלי שהרבה מהר חיילים וחושבת שאם החייל מהסיפור יקבל פתאום שם ולא יהיה אנונימי יותר, שם שאני מכירה, חייל שאני אוהבת מה אז יקרה?

אז אני מקווה בכל ליבי אל תתנו לחייל מהסיפור שם אל תתנו לחייל מהסיפור להפוך לחייל שלנ, שאהבנו והערצנו. אל תתנו לזה לקרות.