הרבה זמן אני חושבת ידידי, אולי כל החיים אני חושבת ומדמיינת מתי ואיך אמות.
תמיד אמרתי שלא עכשיו, עכשיו לא מתאים כי לא הספקתי לחוות ולעשות כל מה שרציתי אך אני מנסה להבין מתי אני אדע שאני יכולה למוות.
כלומר, מתי אני יוכל להגיד ״עשיתי את תפקידי בעולם הזה, עכשיו אני יכולה לנוח על משכבי״.
למה אנחנו חיים בעצם?
שאלה שהייתה קיימת בעולם תמיד אבל עכשיו היא עלתה במחשבותי ואני אומרת אולי בשביל להבין מהו עושר אני צריכה לראות עוני? בשביל להבין מהו אושר לחוות סבל? בשביל להבין מהי אהבה אני צריכה לשנוא? ובשביל לחיות אני צריכה למוות? לצערי, ידידי היקר לא המציאו את ״החזרה לחיים״ עדיין. אולי יום אחד יעשו את זה ועד אז לא אדע מהם חיים.
ואולי אף פעם לא אדע מהם חיים.
"לחיות כדי למות אין זה משעשע, אך לחיות ולדעת שנמות טרם זמננו זה טיפשי לחלוטין." ~ אנטון צ'כוב.