מצב רוח: לא משהו

מוזיקה: The Rasmus - Time To Burn

ב 14:20 היא עלתה על המטוס, אחרי עצירה של 8 שעות בורשה היא עלתה על המטוס השני בדרך לתל אביב. עוד כמה שעות היא כבר צריכה לנחות.

אני אמורה להתרגש... בכל זאת, אחד האנשים היותר חשובים לי בחיים, אם לא הכי חשובה, אני הולכת לפגוש בפעם הראשונה אחרי מעל 4 שנים. אבל משום מה, לא רק שאני לא מתרגשת, אני אפילו די מבואסת.

יצא לי לראות אותה לפחות משעה, ואז אני עולה על רכבת חזרה לכפר סבא בזמן שהיא ולירן יבלו שבוע שלם אצל אבא שלי.

אז כן, אני מניחה שכבר הבנתם. הקדימו לו את הרגילה בסוף. בשבוע. הוא יצא ב-ד-י-ו-ק בתאריך שהיא נוחתת. בעצם, בזמן שאני כותבת את זה אבא שלי נוסע להביא אותו. לא עדיף כבר שזה שיושב למעלה ומשחק בחיים של כולם ירד לכאן ויצחק לי בפנים? הרי כל מה שקרה בכל הסיפור הזה תמיד יצא לרעתי. תמיד קרה משהו שדפק גם את הדברים הטובים שבזה, אחד אחד, עד שלא נותרו כמעט בכלל. אני כבר צופה מראש את הדברים הטובים הנותרים נהרסים.

אני מרגישה כל כך רעה שאני אפילו חושבת על זה, אבל כמה שאני מקווה שתהיה לו הקפצה והוא יצטרך לחזור לצבא באמצע הרגילה. אם לא, אז שמשהו לא יסתדר ביניהם והם יריבו כל הזמן. אם לא, אז שיקרה משהו אחר שיגרום להם להיפרד. אם לא, אז אחרי שהיא תחזור לאסטוניה ששניהם יבינו שזה פשוט לא הולך ויפרדו. לא אכפת לי איך... העיקר שיבינו שכל העניין הזה מטופש ברמות שלא מהעולם הזה ופשוט יפסיקו עם זה.

הם לא מבינים איך וכמה הסיפור הזה פוגע בי. לא משנה כמה אני מנסה, זה פשוט לא מרפה.

למה לעזאזל הקדימו לו את הרגילה? למה אני צריכה לוותר על הזמן שלי איתה בשבוע הראשון שלה בארץ אחרי שכל כך הרבה זמן תכננו להיפגש ולא יצא עד עכשיו? מה לעזאזל גורם להם לחשוב שהם מסוגלים להתאהב לפני שנפגשו אי פעם?

כמה צפוי שעד שקורה לי משהו עד כדי כך טוב בחיים העלובים שלי יבוא משהו, או במקרה הזה מישהו, שיהרוס לי את זה טוטאלית. כל כך צפוי שאני כמעט כועסת על עצמי שלא צפיתי את זה מראש.

עוד 3 שעות עד הנחיתה...