אין לי מושג איך אני מצליחה להכניס את עצמי למצבים האלה כל פעם מחדש. באמת שאין לי מושג.

אחרי כמה דברים שקרו לפני יומיים ולפני שלושה ימים הייתי לגמרי משוכנעת שנדב בוגד בי. לא רק שהוא בוגד בי, אלא שיש לו חברה אחרת ושאני סתם איזה משהו מהצד.

הוא שם לב שקרה משהו ולקח אותי לשיחה בצד. סרבתי להגיד לו מה קרה, כי הייתי כל כך פגועה. אפילו לא הייתי מסוגלת להסתכל עליו.

הוא סרב לתת לי לצאת משם עד שאני אספר לו מה קורה, אבל איכשהו הצלחתי לברוח בסופו של דבר כשהסגן של המפקד שלי קרא לי לעשות איזו עבודה.

הגעתי חזרה למשרד, שמתי בצד את מה שנתן לי עם המחשבה ש"אני אעשה את זה אחר כך" ויצאתי החוצה לשבת עם ויקי וצחי.

הם התחילו לשחק עם המצלמה בפלאפון שלי וצחי התלהב מזה והתחיל לצלם אותי בכל דרך אפשרית. אחר כך, כשחזרנו למשרד, צחי קרא לי לבוא לחדר הרצאות להמשיך את הבוק.

אחרי כמה זמן של צילומים וסתם דיבורים על איך שאני לא מחייכת מספיק ולמה אני לא אוהבת לחייך סתם, הגענו למצב שהוא ישב על השולחן ואני עמדתי מולו. הוא שאל אם הוא יכול לצלם לי את המחשוף, ולביים את זה. אמרתי שכן, אבל עד גבול מסויים. הוא פתח כפתור אחד מהמדים שלי ואמר לי להגיד לו אם לא נוח לי. ואז פתח עוד כפתור, ועוד אחד, ועוד... עד שהחולצה נפתחה לגמרי. הוא הרים את הגופייה שלי ו"ביים" את זה קצת, ואז צילם.

אני יודעת שכבר פה זה היה לא בסדר. בכל זאת, אני עוד עם נדב. אבל לא יודעת... לא רציתי להגיד לו להפסיק.

שימי יד על הלב שלי

על שלך?

כן

הנחתי את היד על החזה שלו

את יודעת מה זה?

פעימות

זה מהתרגשות

חייכתי. התקרבנו קצת, ואז הסתכלנו אחד על השני וכאילו היה מגנט ביננו פשוט נמשכנו אחד אל השני והתנשקנו.

למרבה הפלא, לא הרגשתי יותר מידי רע עם עצמי כשיצאתי משם. טוב, עשינו קצת יותר מנשיקות, אבל הרגשתי שזה הגיע לו. גם הוא בוגד, אז למה לי אסור?

יום למחרת הייתי קרה אליו. לא ניסיתי לחפש זמן להתגנב לאיפה שהוא עובד כדי להיות איתו כמו שאני עושה כל הזמן. כשהוא בא אלי בקושי התייחסתי אליו.

נכנסנו לחדר הרצאות לדבר. הרגשתי צביטה קטנה בלב. בכל זאת, להיכנס עם חבר שלי למקום בו בגדתי בו. בהיתי בריצפה. הוא שאל מה קרה בלי סוף, ואני בשלי, שתקתי כל הזמן. הוא הרים לי את הראש וביקש ממני לחייך. "אני לא יכול לראות אותך ככה", הוא אמר. חייכתי קצת, ושוב הורדתי את המבט לריצפה.

זה בגללי? עשיתי משהו שפגע בך?

הנהנתי.

אני לא יודע מה עשיתי אבל אני מצטער אם פגעתי בך

בבקשה ספרי לי מה קרה...

שלחתי יד לכיוון הכיס שלו, איפה שהוא שם את הפלאפון שלו, שם ראיתי את אחד הדברים שגרמו לכל זה. הוא שאל מה אני מחפשת.

איפה הפלאפון שלך?

הפלאפון שלי לא רלוונטי כרגע

הוא מאוד רלוונטי. למה אתה מסתיר אותו?

שוב קראו לי. יצאנו משם וחזרנו שנינו לעבוד.

ישבתי במשרד שלי עם צחי, שקרא בדיחות במחשב. הנחתי את הראש על השולחן ונשארתי ככה.

אחרי כמה זמן הרגשתי מישהו מושך לי את הכיסא אחורה. הרמתי את הראש בלית ברירה והסתכלתי על צחי.

מה?

הכל בסדר?

מצויין

אז למה את ככה?

כי חבר שלי מניאק

רבתם?

יש לו חברה

הוא הסתכל עלי במבט מופתע

ובגלל זה עשית את מה שעשית אתמול..

בערך... גם... עזוב, זה לא משנה

הוא הרים צרור מפתחות שהיה על השולחן והחזיק אותו מולי

את יודעת מה זה?

מפתחות?

הסתכלתי עליו בצורה מוזרה

ומה עושים איתם?

המפתחות נפלו לו על הריצפה

מפילים אותם על הריצפה?

חוץ מזה

הוא הרים אותה והראה לי אותם שוב

פותחים איתם דברים

תקשיבי... אחד המפתחות פה זה המפתח של השירותים

ישר הבנתי לאן הוא חותר. בהיתי בו קצת בלי לדעת מה להגיד, ואז מישהו קרא לו מבחוץ, אז הוא יצא החוצה.

חזרתי עם הראש על השולחן, איך שהייתי קודם, והתחלתי לחשוב. נזכרתי בכל מה שהיה עם נדב ועל המחשבה שהוא בוגד בי. "גם לי מותר", חשבתי. הרמתי את הראש, פתחתי את התיק, הוצאתי קונדום ושמתי בכיס. בדיוק כשסגרתי את התיק צחי נכנס חזרה.

עזבי נראה לי שאת עייפה

קמתי מהמקום ולקחתי את המפתחות ביד.

בוא נלך

אני הלכתי קודם, והוא נכנס כמה דקות אחרי. שלא יחשדו.

כשיצאתי, עברתי ליד המשרד איפה שויקי יושבת. נדב ישב שם איתה.

כמה נחמד לבגוד בחבר שלך כשהוא יושב ממש כמה מטרים משם ומחכה לדבר איתך כדי לראות מה לא בסדר, הא?

כשעברתי זרקתי לשם מבט וקיבלתי כל מיני צעקות של "איפה היית" ו"לאן נעלמת לכל כך הרבה זמן". המשכתי ללכת בזמן שעניתי באדישות עם "סתם...". נדב קפץ מהכיסא שלו ובא אחרי. לא רציתי לדבר איתו.

זכרתי שהוא שומר ביום חמישי, וביום ראשון הוא נוסע לעשות קורס בג'וליס במשך שבוע, ככה שאני לא אראה אותו שבוע וחצי עכשיו. זה שימח אותי במידה מסויימת.

יום חמישי הגיע והיה לנו מסדר על הבוקר. פאק, שכחתי שהמסדר זה 2 מטר מהחמ"ל והנשקייה וכל זה. הלכתי לשם להגיד שלום לכמה אנשים, ואז ראיתי אותו. הסתובבתי והתחלתי ללכת.

שירי!

עצרתי והסתובבתי אליו.

מה, כבר לא אומרים בוקר טוב?

בוקר טוב..

המשכתי ללכת.

כשחזרתי למשרד ישבתי עם ויקי ודיברנו על כל העניין הזה. היא אמרה שלדעתה אני צריכה להגיד לו בדיוק כל מה שמפריע לי. בסופו של דבר הסכמתי. הרמתי לו טלפון.

מה קורה?

סבבה, מה איתך?

אחלה. מה עם חברה שלך?

את חברה שלי

התכוונתי לנעמה

מה?!

נעמה - חברה שלך

טוב, ביי

וניתק.

התעצבנתי ואמרתי לויקי שמצידי הוא יכול ללכת לעזאזל.

היא אמרה שהוא יושב עכשיו בחדר שומרים ליד הש.ג. ואמרה לי ללכת לדבר איתו פנים מול פנים, כי ככה הכי טוב. הלכתי לשם.

דיברנו המון. אמרתי לו כל מה שמפריע לי. פשוט הכל. הוא הסתכל לי ישר בעיניים והבטיח לי שהוא אף פעם לא בגד בי ולא יבגוד בי, ושאם הוא היה רוצה מישהי אחרת הוא לא היה איתי והוא פשוט היה אומר לי את זה ולא יוצא עם שתינו בו זמנית.

בסוף השיחה הוא הציע לפתוח דף חדש. גרמתי לו להשבע לי שאין לו אף אחת אחרת. הוא נשבע, וככה סגרנו את זה.

בערך.

טוב, נכון שתמיד אמרתי שאם מישהו בוגד במישהו תמיד צריכים לספר את זה, אבל עכשיו כשזה קרה לי זה בא לי כדבר מובן מאליו שלא צריך לספר לו על זה.

ואז דיברתי על זה אתמול עם ידיד שלי, והוא אמר שלדעתו אני חייבת לספר לו. הוא שכנע אותי איכשהו. בכל זאת, אם הייתי מקשיבה לעצות שלו מלכתחילה הסיפור לא היה מסתבך ככה.

עכשיו הבעיה שאני לא אראה אותו לפחות עד יום ראשון הבא, ובטלפון לא עושים דברים כאלה. אבל מצד שני, כמה שמחכים עם זה יותר זה יותר גרוע, לא?

רק נקווה שבגלל השטויות שלי הוא לא יחליט שהוא לא רוצה אותי יותר. ולמען האמת, זה לא יהיה מפתיע במיוחד.