היא זו שהתחילה קשר רומנטי עם אח שלי.

אני הייתי נגד זה.

הם שמו עלי פס.

התמודדתי.

היא זו שהתאהבה בו ובאה לבקר בארץ בשבילו. לא בשבילי.

אני הייתי בעד כל עוד הם לא עושים דברים מול הפרצוף שלי.

הם שמו עלי פס.

התמודדתי.

היא זו שהציעה לי לטוס אליה לביקור.

אני הייתי בעד. כמובן שלא ציפיתי שזה יכלול התעלמות טוטאלית ממנה כל עוד היא צריכה לשבת לדבר איתו בטלפון/אינטרנט.

הם שמו עלי פס.

התמודדתי.

היא זו שהציעה לנהל את כל השיחות האלה כדי שנוכל להמשיך להיות חברות.

אני הייתי בעד. דיברתי ודיברתי עד שנגמר לי הקול.

הם שמו פס על כל מה שאמרתי.

התמודדתי.

היא זו שהודיעה לי שהם הולכים לגור ביחד בארץ.

אני הייתי לגמרי נגד.

הם שמו עלי פס.

זה היה קשה, אבל התמודדתי.

ופתאום, הם באים ומודיעים לי שאין ברירה אחרת והם צריכים לעבור לגור בתוך הבית שלי.

אני נגד, והפעם לא זזה מהדעה שלי מילימטר.

כולם החליטו שאני אנוכית ושאני לא עושה מאמצים בשביל שאחי יהיה מאושר.

אני אנוכית?