מכירים את זה שנופל לכם ריס ואתם עוצמים עיניים, מבקשים משאלה ומעיפים אותו? כמעט כל מי שאני מכירה מכיר את זה ועושה את זה, אבל כמעט אף אחד מהם לא לוקח את זה יותר מידי ברצינות. לא שאני מאשימה אותם... כולה ריס.

אני, לעומת זאת, רואה את זה אחרת לגמרי. עוד מכיתה ה' שהייתי דלוקה הרבה זמן על אחד מהילדים בכיתה שלי וביקשתי איזה בוקר אחד משאלה על ריס שבאותו היום הוא יציע לי חברות. איך שנגמר היום הוא קרא לי לשיחה בצד והציע לי חברות. מאותו היום לא זלזלתי בזה עוד, ובמשאלות בפרט. או כמו שאומרים... תזהרו במה שאתם מייחלים לו, זה עלול להתגשם.

מצב דומה קרה לי שוב לא מזמן. ישבתי בערב בבית בסלון, כפתאום הרגשתי שנפל לי ריס. עצמתי את העיניים, ביקשתי משאלה והעפתי את הריס. ביקשתי שאורן יתקשר או היום או מחר. תמיד טוב להיות החלטיים בבקשות שלנו, לא? טוב, אני חייבת להודות שלא ממש האמנתי שהמשאלה הזו באמת תתגשם... בכל זאת, לא דיברנו בטלפון כבר קרוב לחודש, אם לא יותר, אחרי שהסכמנו שכדאי שנתרחק קצת כדי להקל על שנינו בזמן שאנחנו צריכים לחכות.

למחרת בבסיס אני ואחד החיילים החלטנו להכין לעצמנו תה עם נענע, ואני נשלחתי ללכת לקטוף את הנענע. לא שהיה אכפת לי - הנענע גדלה ממש מחוץ למקום בו אורן עובד... למרות שידעתי שבאותו הרגע הוא לא היה שם בדיוק, אז פשוט הלכתי בקצב איטי כזה, בתקווה שאולי הוא יחזור פתאום. איך שהתחלתי להתקרב למקום ראיתי אותו בא לאותו הכיוון. הלכנו במקביל אחד לשני לכיוון ההוא בזמן שהתחלנו לשאול אחד את השני מה נשמע וכו'.

קטפתי את הנענע והתחלתי ללכת חזרה למשרד שלי... ואז פתאום נעצרתי. הסתובבתי, וחזרתי חזרה לכיוון של אורן. הוא היה קרוב לכניסה של המחלקה שלו, מכין את הדברים שלו לקראת יציאה. נעמדתי מולו עם חיוך כזה על הפנים.

התגעגעתי אליך.

כל כך רציתי להגיד לו את זה עוד מאז שנעלם לשבוע. הלב שלי פעם בחוזקה מההתרגשות. לא ציפיתי מעצמי להיות ככה. אף פעם לא הייתי אחת מהבנות הישירות האלה שפשוט הולכות ואומרות מה שהן חושבות... במיוחד לא עם מישהו שאין לי עדיין קשר קרוב איתו.

אחרי שאמרתי לו את זה, השגתי מה שרציתי. לא ציפיתי לשמוע תגובה, אלא פשוט שישמע אותי וזהו. חוץ מזה שהחיוך שלו אמר לי כל מה שהייתי צריכה לדעת. הסתובבתי ובאתי להתחיל ללכת.

את שומעת?

הסתובבתי חזרה אליו.

אמ?

אני אדבר איתך היום... אני אתקשר אליך בערב.

אוקי.

שוב חייכתי. לא חשבתי על זה באותו הרגע, אבל היי... הנה משאלה שמתגשמת, ובדיוק לפי ה"דרישות".

בדרך הבייתה חשבתי עליו הרבה. בדרך כלל כשמתחילים לחשוב קצת יותר מידי ולנתח דברים, מתחילים לדמיין דברים שלא באמת קורים. זאת אומרת... התחלתי להלחץ מכלום. חשבתי לעצמי אולי יש סיבה שהוא החליט פתאום שהוא רוצה לדבר איתי? אולי הרגשות שלו השתנו? אולי הוא כבר לא מעוניין בי?

השתדלתי להוציא את המחשבות האלה מהראש, לפחות לבינתיים. עצמתי את העיניים ושוב הבעתי משאלה. בלי קשר לריס או שום דבר בסגנון... פשוט משאלה. קראו לזה משאלת יומולדת מוקדמת אם תרצו. ביקשתי, בתור הדבר שלחלוטין יעשה את היומולדת שלי היום הכי טוב שיכול להיות, שתינתן לי האפשרות לבלות את היום הזה איתו. איך, אתם שואלים? אוקי, אז הוא בכלא... אבל יש להם חופשות. למעשה, לפי מה שהבנתי, הם מקבלים 3-4 ימים כל חודש. אבל מה הסיכויים שזה יצא בזמן של היומולדת שלי? בערך 1 ל 30... אבל לא מזיק לקוות, נכון?

הוא התקשר בסביבות 18:30. כמה שהתגעגעתי לשמוע את הקול שלו. כמה שהתגעגעתי לנהל שיחה איתו, אחרי כל כך הרבה זמן שבקושי 'שלום' 'שלום' יכולנו להגיד אחד לשני.

במשך השיחה שאלתי אותו לגבי החופשה. מכיוון שהיומולדת שלי יוצאת במקרה בזמן החגים, חשבתי שאולי יהיה יותר סיכוי שיהיה בבית בזמן הזה. שאלתי אותו אם הם לא מקבלים חופשה או משהו בזמן הקרוב, והוא ענה שכן - בראש השנה. החל מיום שני (3/10 - היומולדת שלי, להזכירכם) ועד יום חמישי.

עוד משאלה שהתגשמה... מי היה מאמין? אז מישהו כן מקשיב לי שם למעלה.

דיברנו על זה וסיכמנו שניפגש. טוב, אז יש לזה כמה מלכודים... נתחיל בזה שאסור לו לצאת מהעיר שלו בכלל, ככה שהאפשרות היחידה להיפגש תהיה שאני אבוא לשם. לא נורא, זה לא כל כך רחוק. דבר שני זה שהחל מ 18:00 הוא במעצר בית.

אוקי... אז הוא לא יופיע לי בדלת ביומולדת שלי עם ורד אדום יחיד כמו שביקשתי, אבל זה בהחלט מספיק טוב בשבילי. רק ההזדמנות לבלות איתו קצת זמן ביחד כמו שצריך בלי לדאוג שמישהו יגיד משהו או יראה משהו שלא אמור לראות היא מספיקה בהחלט!

בנוסף הוא נתן לי את מספר הפלאפון שנמצא עליו כשהוא מחוץ לכלא. הוא ביקש ממני לא לשמור את זה על השם האמיתי שלו, כדי שמישהו לא יראה את זה בטעות.

אז איך אני אקרא לך?

לא יודע... איך שאת חושבת.

אני אקרא לך "א".

אחלה. רק תשאירי אותי ככה...

הא? מזתומרת?

את יודעת מה זה א לא?

לא חושבת... מה זה?

זה כמו 1. כאילו ראשון.

חייכתי. אהבתי את המחשבה.

המשכנו לדבר על כל מיני דברים... בעיקר על רגשות וכל מה שאנחנו מרגישים וחושבים אחד על השנייה. היינו כנים לגמרי.

כל פעם שאני מדברת איתו אני רק מגלה מחדש איזה בן אדם מקסים ומדהים הוא. אנשים כאלה לא יוצא לפגוש כל יום... ולמרות הנסיבות המוזרות, אני בהחלט שמחה שיצא לי להכיר בן אדם כזה.

ומי יודע... אולי בסופו של דבר גם יצא מזה משהו