חלמתי שלשום בלילה על אורן. כשהתעוררתי זכרתי את החלום בברור, אבל הייתי בבסיס ולא היה לי את מי לשתף, אז הוא נשכח כזה במשך היום. מה שזה לא היה, זה גרם לי לקום בבוקר עם חיוך, ככה שאני מניחה שזה היה טוב.

לא ראיתי אותו מיום ראשון. מוזר לי להתגעגע אליו אחרי תקופה כל כך קצרה שלא ראיתי אותו, אבל התרגלתי לראות אותו כל יום ואז כשבא פתאום חופש ארוך זה שונה.

אני מנסה לא לחשוב עליו, מנסה לא להרגיש... לא להיכנס לזה עמוק מידי. כמו שסיכמנו. לחכות עד שישתחרר. כי גם אם כן נצליח לפתח קשר כלשהו בלי שאף אחד ידע, נתחיל לפתח רגשות ואז אולי לא נשלוט בעצמנו ונעשה דברים שיסכנו אותנו.

עוד מעט כבר נגמר אוקטובר... כשמסתכלים אחורה, הזמן טס. כשמסתכלים על ההווה וקדימה נראה כאילו הוא כמעט לא זז. חודש הבא ישארו לו רק עוד 3 חודשים, ואז הוא יהיה חופשי. אנחנו נהיה חופשיים. חופשיים להיות ביחד מתי שאנחנו רוצים, איפה שאנחנו רוצים וכמה שאנחנו רוצים מבלי לחשוש משום דבר.

אני לא מאוהבת בו. לא הייתי מרשה לעצמי ליפול כל כך עמוק כשהמצב כמו שהוא כרגע. אבל מצד שני... זה לא כל כך נתון להחלטתי.

אני כל כך מפחדת להרגיש אליו משהו... מפחדת שאולי כבר מאוחר מידי.