אני שונאת לעדכן רק בשביל לעדכן, בלי שיש באמת מה לספר... זו גם הסיבה שלא כתבתי כלום כל הזמן הזה.

ועכשיו... עכשיו אני גם לא עושה את זה. נכון שהרבה מאוד זמן לא כתבתי פה, ואין סיבה מיוחדת לפוסט הספציפי הזה, אבל כן קרו די הרבה דברים בזמן האחרון שלא כתבתי עליהם, אז החלטתי פשוט להתחיל לכתוב ולראות לאן זה יקח אותי.

לאחרונה השתדלתי להמנע מלכתוב על אורן פה, מכיוון שגיליתי על כמה אנשים שאני מכירה אישית שקראו פה והתחילו להתעניין בנושא.

לא היו יותר מידי התפתחויות עם זה בכל מקרה... בעיקרון שנינו מנסים רק להעביר את הזמן כמה שיותר מהר עד השחרור שלו. עדיין לא ידוע מה יהיה איתנו כשזה יקרה... היו כל כך הרבה פעמים שהאדישות שהוא הפגין כלפיי מול כולם נראתה אמיתית מידי שהתחלתי להאמין שמה שהיה לו כלפיי, אם בכלל, התחיל להעלם. אבל אז בהזדמנות הראשונה שיצא לנו להיות רחוק מכולם הוא הסיר כל חששה שהייתה לי. אבל למרות זאת אי אפשר לדעת מה יקרה בהמשך... נצטרך פשוט לחיות ולראות.

יש לי את התאריך המדוייק ליום שהוא משתחרר. ה 28 לפברואר 2006. זה עוד חודשיים וכמה ימים. לא נשאר עוד הרבה, יחסית לזמן שכבר עברנו.

קצת מוזר לי לחשוב על זה... מצד אחד אני כל כך מחכה ליום הזה - שישתחרר, שיצא הבייתה, שאולי סוף סוף נוכל באמת להיות יחד... בלי מגבלות או חששות מהתוצאות של זה ואיך זה עלול להשפיע עלינו. אבל מצד שני קשה לי נורא לדמיין את הבסיס בלעדיו. קשה לי לחשוב שאני אגיע לשם ולא אראה אותו. קשה להתרגל לראות אותו פחות מאשר על בסיס יומי, כמו שהתרגלתי בחצי שנה האחרונה בערך.

אבל אין מה לעשות... לכל דבר יש יתרונות וחסרונות, ואני בטוחה שזה יהיה הרבה יותר לטובה מבחינת שנינו.

ביום רביעי בבוקר יצאתי לטיול ליומיים לצפון עם כל הבסיס. יצאנו לשם כל החיילים, המפקדים, הרס"ר, המש"קי משמעת, המפקד בסיס והסגן שלו.

ביום הראשון היה פחות מעניין. בילינו אותו בעיקר בנסיעות והרצאות על כל מיני דברים לא כל כך מעניינים בכל מיני מקומות.בערב לקחו אותנו לחדרים שלנו בבית מלון ומשם יצאנו למועדון בטברייה. אני חושבת שהמועדון היה ה high light של כל הטיול. כולם ממש נהנו שם. הייתי מסטולה לחלוטין ורקדתי עם כל מיני אנשים, ביניהם המפקד שלי, עוד כמה מפקדים והסגן מפקד בסיס.

למחרת לקחו אותנו למרכז קנדה שם היה לנו החלקה על הקרח, פינג פונג, סנוקר, בריכות, באולינג ועוד כל מיני דברים שעוסקים בספורט.

משם חזרנו חזרה לבסיס בשעות הערב והמפקד שלי לקח אותי עד הבית

אני חייבת להודות שבהתחלה התלבטתי עם ללכת לטיול או לא, כאשר זה נטה קצת יותר לכיוון הלא. אחרי שהתחלתי להשתכנע קצת הפכו את זה לטיול חובה, ככה שלא השאירו לי יותר מידי ברירות. אבל אני בהחלט לא מצטערת על זה שיצאתי. היה כל כך כיף והיו כל כך הרבה צחוקים וחוויות, וחוץ מזה, יצא לכולם לראות את כולם בסיטואציה קצת שונה מאשר המסגרת הצבאית ולהפתח קצת יותר.

מחר חוזרים לבסיס.

מאמינים לי שהתגעגעתי?