לפעמים אני מרגישה כאילו אני לא מביעה את עצמי בפניך מספיק.

מעולם לא הייתי בחורה כזו שאומרת מה שהיא מרגישה, אבל איתך זה שונה... כשאני איתך אני רוצה שתדע בדיוק מה שאתה גורם לי להרגיש, בדיוק כמו שאתה תמיד דואג שאדע איך אתה מרגיש.

אני עומדת מולך, מוצפת ברגשות כל פעם מחדש, שומעת את מילותייך המרגשות, וכל מה שאני מצליחה להוציא כתמורה זה חיוך. לו רק ידעת את כל המילים היפות והרגשות שמסתתרות מאחורי החיוך הזה... אותם הדברים שכל כך קשה לי להביע במילים. אולי מכיוון שקשה לי להאמין שקיימות מילים לתאר את הרגש הזה.

זה רגש שגורם לי לעמוד מולך ולהתנתק משאר הסביבה. רגש שמאפשר לי להביט בך שעות מבלי להשתעמם. להקשיב לקולך מבלי להגיד מילה, כדי שאוכל להמשיך לשמוע רק אותך.

הדבר האהוב עלי בך הוא המבט שלך. לא המבט הרגיל כשאתה עסוק בעבודה או סתם מדבר עם אנשים - המבט שיש לך בעיניים כשאתה מסתכל לתוך שלי. מבט כזה שנראה כמהופנט, כאילו אתה מרחף בעולם משלך... עולם משלנו. ואז אתה מחייך אלי, גורם לי לחייך חזרה מיידית, כמעט כמו רפלקס בלתי נשלט.

יכולתי לבלות שעות ככה. רק לעמוד מולך ולהסתכל לך בעיניים. זה נותן לי תחושת רוגע, כאילו שום דבר בעולם לא יוכל לפגוע בי כל עוד אתה שם לצידי.

כל כך הרבה פעמים רציתי לבוא אליך. לחבק, לנשק, לגעת... כל כך הרבה פעמים מנעתי את עצמי מזה למענך. אני יודעת שהסכמנו שלא נכנס לזה יותר מידי עד שהנסיבות ישתנו. אני מקווה שתסלח לי... לא עמדתי בזה. אני מצטערת. לא הצלחתי לשלוט במה שהרגשתי כל פעם שראיתי אותך... בכאב שהרגשתי כשהיית רחוק לזמן ממושך.

אז אם לא הבעתי את עצמי מספיק במילים, אני מקווה שעכשיו אתה יודע ש... אני אוהבת אותך.

רק רציתי שתדע.