מצב רוח: בע

מוזיקה: Celine Dion - I Love You, Goodbye

אחרי 3 שבועות ברציפות שהוא היה בצבא בלי לצאת, הייתם מצפים שהוא ירצה לשבת איתי לשמוע מה חדש, או שירצה לשבת לספר לנו חוויות משם. אבל לא. ברגע שהגיע הבייתה, אחרי שהוריד ממנו את הנשק ואת כל התיקים, עוד לפני שהספיק להחליף את המדים, הוא ישר הלך למחשב לדבר איתה.

וכמובן, למרות שבדיוק הייתי באמצע שיחה איתה, אני פשוט "פיניתי להם את השטח" ואמרתי לה שאני כבר אדבר איתה בהזדמנות. לא, לא בגלל שאני רוצה שיהיה להם זמן לבד. בגלל שנמאס לי להיות בעדיפות שנייה כל פעם שהוא מגיע. אני מכירה אותה פאקינג 4 שנים. הוא מכיר אותה בקושי חודשיים וכבר הוא חשוב יותר ממני? זאת אפילו לא באמת אהבה! זאת סתם הדלקות בני 2 אנשים בין 19-20 שבחיים לא היה להם אפילו חבר/ה. שניהם תמימים.

ואז עוד יש לה את החוצפה לבוא ולהגיד שאני מתעלמת ממנה. אז נכון, אני באמת מתעלמת ממנה. אם הייתה מקדישה לזה קצת מחשבה אולי הייתה מבינה שזה בכוונה. נמאס לי מכל הסיפור הזה.

בכלל כל זה עדיין לא נראה לי הגיוני. שיפרדו כבר! שהוא יחזור לי להיות אח שלי והיא תחזור להיות חברה הכי טובה שלי ושכל קשר ביניהם יהיה מקרי לחלוטין.

הוא רק חזר הבייתה וכבר אני רוצה שילך.

למה הוא בא בכלל?