מצב רוח: בע 
מוזיקה: זהות שבורה - עדיף לבכות בפנים ולשתוק
פוסט זה הוא בעקבות הפוסט הקודם. מי שלא מבין על מה אני מדברת, שיקרה פוסט אחד למטה.
אז כן, כאילו מה שקרה קודם לא היה מספיק, זה אפילו לא נגמר.
אני ואבא שלי התחלנו מן "מסורת" כזאת בזמן האחרון - כל יום שישי בלילה אנחנו יוצאים לשחק סנוקר. לפני שיצאנו שאלתי את לירן אם הוא רוצה לבוא איתנו, הוא אמר שכן.
בדרך כלל אנחנו הולכים לפחות לשעתיים, שזה יוצא לנו משהו כמו 6 משחקים.
היום כשהלכנו שיחקנו 2 משחקים, ואז לירן החליט שהוא צריך לחזור הבייתה. למה? כי דיאנה מתחברת עוד מעט. כמובן, כל עוד יש לך סיבה טובה!
אמרתי לו שהוא יכול לקחת מונית הבייתה ואנחנו נמשיך. אבא שלי הסכים. הוא הכניס את היד לכיס והוציא את כל הכסף הקטן שהיה לו. זה לא היה מספיק.
הם החליטו לבקש מהקופאית שתתן לו כסף ותחייב את זה בסוף מהכרטיס אשראי ביחד עם החשבון. אחרי 5 דקות חזרו, המונית בדרך.
לירן בא לבקש ממני את המפתח של הבית, אמרתי לו שהוא באוטו. הוא אמר שהמונית כבר בדרך אז שאני ארד לתת לו אותו ואחזור חזרה לכאן.
עד שדיברנו וסיכמנו הכל עברה כבר רבע שעה. אמרתי שכבר לא חשוב ונלך כולנו.
כמובן ששיחקתי אותה כאילו זה בסדר גמור מצידי. והם טיפשים - האמינו.
בסוף לירן נסע לבית של אבא שלי. הוא לא רצה בהתחלה כי המצלמת רשת פה, אז אמרתי לו שאני אתן לו אותה. העיקר שילך מפה.
עכשיו סוף סוף קצת שקט ממנו.