מצב רוח: רע

מוזיקה: Good Charlotte - Predictable

אחרי 5 שנים שהיה לי ברור שאני צריכה פסיכולוג ורציתי ללכת לאחד, אבל ידעתי שההורים שלי לא יוכלו לעמוד בהוצאות האלה כי יש לזה מחירים מטורפים, היום הייתה לי את הפגישה הראשונה עם הפסיכולוג הראשון שלי.

אז למה עכשיו כן וקודם לא? כי עכשיו אמא קיבלה את הירושה הזאת. אבל אמרתי לה שתחכה עד שתסיים עם ההוצאות של הדירה החדשה ואז נתחיל עם זה... ואז פתאום היא נתנה לי מספר ואמרה לי לקבוע פגישה.

אתמול בערב התקשרתי. קבענו להיום ב 17:00.

בהתחלה היה מוזר. הוא רצה שאני אתחיל לדבר, ומרוב דברים שיש לי לדבר עליהם לא ידעתי מה להגיד. שאני פשוט זורקת עליו בשניות את כל מה שעובר עלי? אז הוא התחיל בכמה שאלות כלליות. אחר כך המשכנו משם.

בכמה חלקים בשיחה הרגשתי חנוק בגרון... שאני חייבת לבכות. הדמעות כבר עמדו לי בעיניים, אבל לא נתתי להם לצאת.

כשיצאתי משם ישבתי בתחנת אוטובוס. היה חשוך והיו המון מכוניות ואנשים הולכים מסביב. ישבתי לבד בתחנה, מרגישה אפילו יותר גרוע ממקודם. הסתכלתי על כל מה שקורה סביבי וקוויתי שכל העולם יעצר. רק לכמה דקות. שאני אוכל להיות שם בשקט ולבכות. הרי אני לא יכולה לפרוץ בבכי מול כולם... ובבית כולם סביבי.

כשחזרתי הבייתה זה היה חזרה להצגה של "הכל טוב איתי", למרות שברור לכולם שזה לא נכון.

עוד מעט כולם ילכו לישון ותהיה לי את הפינה השקטה שלי בחדר.

הפגישה הבאה ביום חמישי בשבוע הבא.