החלטתי לקחת את אחד העיצובים הקודמים שהיו לי ולשנות אותו קצת.

התוצאה לפניכם.

ודעתכם?

קשר אחד קטן ומסכן.

2 אנשים.

זוג.

מי היה מאמין שדבר כזה יגרום לכל כך הרבה צרות?

מי היה מאמין שאחת שהחשבתי אותה בתור הדבר הכי קרוב לאחות שמעולם לא הייתה לי תעשה כל כך הרבה דברים כל כך אגואיסטים בידיעה שזה בא על חשבון אנשים אחרים?

שאחי לא רק יתמוך בזה, אלא גם יזום את הדבר הכי גרוע מבין כל הדברים שעשתה.

שאמא שלי תאפשר לזה לקרות.

ועכשיו איבדתי את חברה הכי טובה שלי,

את אחי,

את המשפחה שלי,

ואת הבית שלי.

אני בספק אם היא שווה את זה.

למרות כל מה שהיה וכל החילוקי דעות והריבים ביני לבין חברה של אחי שעברה לגור אצלנו לפני כארבעה חודשים, החלטתי שלנתק את עצמי מהמשפחה שלי טוטאלית זה בלתי אפשרי, ובכל זאת דאגתי לבוא לבקר לכמה שעות כל סוף שבוע.

אז עכשיו העבירו את אחי מחייל קרבי לטבח שעושה שבוע-שבוע,כדי שיוכל להיות יותר בבית ואולי גם לעבוד ולהתחיל להרוויח כסף. כל השבוע הוא היה בבית איתה, ואני כרגיל הייתי אצל אבא שלי.

לפני כמה זמן הספק של המחשב שלי נשרף. אחרי כמה זמן כשהמחשב של אחי התקלקל הוא העביר את הספק שלו למחשב שלי לבינתיים. עכשיו כשתקנו ל ואת המחשב הוא ביקש את הספק חזרה. התקשרתי אליו לבקש ממנו שישאיר לי את הספק לעוד כמה ימים עד שאני אקבל ספק חדש, כי גם ככה הוא צריך לחזור לצבא עכשיו לשבוע שלם. הוא סרב בטענה שגם היא צריכה מחשב.

עכשיו אני יודעת מה אתם חושבים... איזה מין דבר מטומטם זה לריב עליו? אבל זה לא העניין הספציפי הזה... זה העיקרון שבדבר. זה שוב מגיע למצב של בחירה בין מה שטוב לאחותו או לחברה שלו, ושוב הוא בוחר בטובתה של חברה שלו על פני אחותו.

זה בא לידי ביטוי עכשיו עם העניין הקטן הזה, וזה גם בא לידי ביטוי בכך שהביא אותה עלינו הבייתה בידיעה שזה יגרום לי לעזוב. זה מראה על אופי וצורת התנהגות בצורה שחוזרת על עצמה שוב ושוב ואני יכולה להבטיח לכם שזה לא יסתיים בזה.

אם הוא מעדיף בטובת חברה שלו מאשר אחותו, שיהיה לו בכיף... אבל שידע שלכל דבר יש את המחיר שלו.

למקרה שתהיתם... לא, אני לא מתכוונת לנסוע הבייתה היום. לא היום ולא בכלל. לא כל עוד היא נמצאת שם.

סעמק עם שניהם. נמאס לי לבזבז עליהם כל כך הרבה דמעות.

אני חושבת שלצורך העניין כדאי להתחיל את הפוסט בזה שאני ודי (חברה של אחי, לירן) חזרנו לא לדבר בעקבות ריב נוסף שהיה לנו לפני כחודש. התכוונתי לכתוב על זה פוסט, אבל לא יצא כזה...

בחלום הלכתי הבייתה לכמה שעות באחד הסופי שבוע. בשלב מסויים לירן ודי נכנסו. אני חושבת שהייתי בדיוק באמצע ויכוח עם אמא שלי לגביה, ואז כשהם נכנסו לירן הצטרף והתחיל לתרגם לה לאנגלית כל משפט שהוצאתי מהפה כדי שגם היא תבין. מספיק הייתי עצבנית, אז התעצבנתי עוד יותר וצעקתי עליו שיפסיק לתרגם לה כל דבר שאני אומרת. הוא שם עלי פס והמשיך, והיא... נראה כאילו שעשע אותה כל העניין.

בשלב מסויים פשוט פניתי אליה בעצמי ואמרתי לה "אני לא מצליחה להבין איך העזת לעבור לגור כאן כשידעת שזה יגרום לי לעזוב את הבית." איכשהו הויכוח הלך וגדל והתעצבנתי עליה עד כדי כך שהתחלתי לזרוק כל מיני דברים שהחזיקה ביחד... ספרים, פלאפון ועוד כמה דברים לא מזוהים. כשסיימתי נכנסתי לחדר שלי והיא לשלה. שמעתי אותה בוכה ללירן על מה שעשיתי לה, מכיוון שהחדרים שלי ושלהם צמודים אחד לשני.

כמה דקות אחר כך היא, לירן ואמא שלי נכנסו לחדר שלי שלושתם בבת אחת והתחילו להעיף דברים על הריצפה ולשבור דברים ולהרוס לי את כל החדר. כשהצלחתי להוציא אותם החוצה הם נכנסו שוב מהדלת השנייה והמשיכו עד שהרסו הכל.

יצאתי החוצה וראיתי אותה עומדת שם, מרוצה מעצמה. "את יודעת מה הכי כואב לי?" אמרתי לה. "שהצלחתי אפילו להסיט את המשפחה שלי נגדי. את כאילו תפסת את מקומי עכשיו... את הבת."

אחרי שהודעתי לאמא שלי שמעכשיו והלאה אני לא מתכוונת לחזור הבייתה בכלל, ראיתי את די שוב. היא נראתה לגמרי מרוצה מעצמה. באתי אליה ואמרתי לה בשיא הרוגע "פעם ראשונה שאני מרגישה שבאמת בא לי להרוג אותך." עצרתי לרגע לראות את התגובה שלה. היא צחקקה בשלה, אז המשכתי "הכוונה ממש להרוג אותך.... באמת." ואז נכנסתי חזרה לחדר שלי.

בחלק השני של החלום היינו כולנו בבית קברות בהלוויה... שלה. אני לא הרגתי אותה, אני יודעת את זה בוודאות. אבל היא עדיין הייתה מתה. למעשה, אני אפילו זוכרת שכשהגיע החלק הזה של החלום אפילו אני בתוך החלום הייתי מופתעת. לא הייתי בטוחה איך הגענו לשם ומה קרה בדיוק. התאבדות, אולי?

ברגע שהתעוררתי הרגשתי צורך להתקשר לאמא שלי לספר לה על החלום. נראה לי שהיא הזדעזעה לפחות כמוני.

וכואב לי מבפנים