מצב רוח: לא בטוחה 
מוזיקה: Ozzy Osbourne - Dreamer
אני לא בטוחה מה המטרה של הפוסט הזה, אני פשוט מרגישה שיש לי הרבה דברים להוציא ואני לא יודעת מה, אז אני פשוט אזרום עם זה.
כבר הרבה זמן שיש לי מין הרגשה כזאת לא מוגדרת. משהו בין כאב לריקנות, או אולי שניהם ביחד. כמו ריקנות כואבת. ריקנות שאני לא מבינה.
- אני לומדת, ועוד בתנאים יותר מנוחים.
- אני עובדת בעבודה שאני אוהבת, ומקבלת משכורת יפה.
- יש לי משפחה.
- יש לי חברות טובות.
- יש לי את הבריאות.
אבל בכל זאת חסר משהו... או יותר נכון מישהו.
אני לא יודעת אם זה מישהו ספציפי או סתם מישהו בכללי.
מצד אחד יש לי מצבי רוח שאני נזכרת בו. מצד שני אני עדיין חושבת עליו.
מצד אחד אני מתגעגעת לשניהם. מצד שני אני רוצה מישהו אחר.
יש הרבה אנשים סביבי אבל אני מרגישה לבד.
הרבה אנשים רוצים אותי אבל אני לא רוצה אותם, ואז מתלוננת שאין לי אף אחד.
אולי זאת בעצם אשמתי... אולי אני בררנית מידי. או אולי רוב הגברים באמת לא שווים את זה.
ביום שאני וניר נפרדנו הוא אמר לי שהוא חשב על זה, ואולי אלוהים הפגיש ביננו רק כדי שאני אוכל לשכוח מהקודם.
בהתחלה חשבתי לעצמי שזה שטויות. אחר כך התחלתי להאמין בזה. עכשיו אני כבר לא יודעת... כי זה כן השכיח לי אותו קצת, אבל זה כאילו במקום הכאב הזה נוסף חדש במקומו.
מספיק לכתוב שטויות, אני אפילו לא יודעת אם כדאי לפרסם את הפוסט הזה... טוב אם כבר כתבתי...
And with your last glance
I knew I'd lost the only friend
That knew me, so deeply
And understood completely
That I needed you
More than you needed me
My Best Chance / D-Side
