כבר חודשיים עברו מאז שעדכנתי לאחרונה.
לא יודעת למה הפסקתי פתאום, בייחוד אחרי שהייתי כותבת פעם על בסיס יומי.
בכל מקרה, החלטתי שהגיע הזמן להפסיק את ה"נתק" מהבלוג, אז חזרתי עם עיצוב חדש וכמה עדכונים.
נתחיל בזה שהשתחררתי מצה"ל לפני קצת יותר מחודש. השינוי הגדול. השינוי המשמח, כביכול.
אבל לא בשבילי. אני אהבתי את הצבא ואת כל מה שסבב לו בשירות שלי. לא הייתי כמו יתר החיילים שסופרים את הימים עד השחרור כדי לעוף משם כמה שיותר מהר.
השחרור מהצבא בשבילי היה יום עצוב ביותר. זה היה יום בו עזבתי את כל מה שלמדתי להכיר ולאהוב כל כך בשנתיים האחרונות. כל מה שביגר אותי ועזר לי להיות האדם שאני היום.
אז עכשיו אני "בחוץ". ו...? מה עושים?
אחי אמר לי שאחרי השחרור צריך לקחת לפחות שבוע-שבועיים לעצמך לפני שמתחילים לצאת לחיים האמיתיים.
5 ימים התבטלתי ונהנתי מה"חופש" שלי. אבל מה זה חופש אם אין תכלית? התגעגעתי לבסיס ולחברים שלי שם. התחלתי להצטער על זה שויתרתי על התפקיד בקבע שהציעו לי.
הרגשתי כאילו אני סתם מבזבזת את הזמן. מה כבר יש לי לעשות בבית? כמה כבר אפשר לצאת?
אחרי 5 ימים עיינתי בכל הפליירים והחוברות שקיבלתי מהכנס משתחררים. הגיע הזמן באמת, אחרי חודשיים כמעט שהם היו זרוקים לי בפינה של החדר. קראתי את כל המידע החיוני לחייל משוחרר... כל מיני זכויות, הטבות ודברים שצריך לדעת.
מצאתי שם פלייר בקשר לעבודה בבית מלון. עבודה מועדפת. נו, מעולה. לעבוד, לקבל משכורת, ואחרי חצי שנה לקבל עוד 7,000 אלף שקל? מה רע?
התקשרתי וקבעתי פגישה במלון ליום למחרת. דיברתי עם האחראית כח אדם ואחר כך עם אחד האחראים במלון וכבר שובצתי לעבודה בתור מלצרית ליום למחרת. בדיוק שבוע אחרי שהשתחררתי, כבר התחלתי לעבוד.
עבדתי שם שבועיים, ובמשך הזמן הזה התחלתי להבין שזו לא עבודה בשבילי. מילא שזה נורא קשה, אבל המשכורת נורא נמוכה, בלי טיפים בכלל וזה לקח שעה נסיעה לכל כיוון.
התחלתי לחפש משהו אחר ומצאתי עבודה בבית קפה ליד הבית שלי. הודעתי למלון שאני עוזבת והתחלתי במקום חדש.
שבועיים אני משוחררת, וכבר אני מתחילה בעבודה שנייה. מרחק הליכה מהבית שלי, משכורת מינימום אבל יש טיפים טובים, חברה טובה, עבודה פחות קשה ויותר מהנה.
אחרי שבוע בלבד הודיעו לי שיש להם מספיק מלצרים כרגע ואין להם צורך בי.
3 שבועות אני משוחררת, ואני מתחילה כבר לחפש עבודה שלישית.
בדיוק יום לאחר מכן נהייתי חולה והחיפושים אחר עבודה נאלצו להדחות.
מבחינת אהבה, הייתי אומרת שהמצב לא השתנה.
יצאתי עם כמה גברים פה ושם, רק שכמובן תמיד נפלתי על כל מיני קשרים מסובכים ובלתי אפשריים, או על סתם כאלה שמשחקים משחקים.
הספקתי לשכוח כבר מה זה לאהוב.
הייתי אומרת שהרבה הספיק לשתנות בחודשיים האלה, בהתחשב בכל השינויים.
אבל איכשהו, הכל מרגיש לי בדיוק אותו הדבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
