כשחשבתי על זה בהתחלה, זה נראה לי רעיון נורא נחמד, ואפילו די מעניין.
כשהתחלתי ליישם את זה, התחלתי לראות את הפתטיות שבזה.
התחלתי לכתוב תסריט לסרט שיהיה מבוסס על החיים שלי.
אני חושבת על זה המון זמן... אפילו כתבתי על זה פה פעם אם אני לא טועה. אני מרגישה שיש לי הרבה מה לספר, אבל עדיין לא רוצה לספר לאף אחד... לפחות לא לבוא בצורה ישירה ולהגיד שזה מה שקרה לי.
אני רוצה שיהיה לי את זה בצורה אחרת. שאני אוכל להציג את זה לאנשים מבלי שידעו שמדובר בי. מעין סרט כזה של "מבוסס על סיפור אמיתי", שאף אחד לא באמת יודע של מי הסיפור הזה, ואף אחד גם לא טורח לברר.
מצאתי את עצמי אפילו ממיינת איזה שירים ינוגנו בסרט שלי.
היום, ממש במקרה, עברתי על תיקיה של כל מיני סיפורים דמיוניים, בעיקר פרודיים, שכתבתי. ראיתי שם קובץ אחד עם כותרת שלא הייתה זכורה לי. ברגע שפתחתי את זה וקראתי את המילים הראשונות ישר נזכרתי מה זה.
סיפור שהתחלתי לכתוב פעם... אפשר לקרוא לזה תחילת התסריט לסרט על החיים שלי. עם שמות בדויים, כמובן, וקצת עריכות פה ושם. אבל עדיין... הסיפור שלי.
אז יש שם 5 וחצי עמודים בינתיים. אבל זו גם התחלה, לא?
הפתעתי את עצמי. זכרתי שכתבתי את זה, אבל לא זכרתי שיצא לי כל כך יפה. הכתיבה, הניסוחים, וכמובן, הסיפור עצמו. כמה מהשורות שם נלקחו מאיך שזה היה באמת, מה שהעביר בי קצת נוסטלגיה.
בעודי מודעת לפתטיות שבזה, החלטתי שאני רוצה להמשיך עם זה... עם הסיפור הכתוב לבינתיים, לפחות. אחר כך נראה מה אפשר לעשות עם זה, אם בכלל.
טוב, גם אם זה ישאר בתור סיפור זו דרך לא רעה לבטא את זה.
חג שמח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
