This time, This place

Misused, Mistakes

Too long, Too late

Who was I to make you wait

Just one chance

Just one breath

Just in case there’s just one left

Cause you know, you know, you know

That I love you

I have loved you all along

And I miss you

Been far away for far too long

I keep dreaming you'll be with me and you’ll never go

Stop breathing if I don’t see you anymore

On my knees, I’ll ask

Last chance for one last dance

Cause with you, I’d withstand

All of hell to hold your hand

I’d give it all I’d give for us

Give anything but I won’t give up

Cause you know, you know, you know

That I love you

I have loved you all along

And I miss you

Been far away for far too long

I keep dreaming you'll be with me and you’ll never go

Stop breathing if I don’t see you anymore

So far away

Been far away for far too long

So far away

Been far away for far too long

But you know, you know, you know

I wanted

I wanted you to stay

Cause I needed

I need to hear you say

That I love you

I have loved you all along

And I forgive you

For being away for far too long

So keep breathing

Cause I’m not leaving

Hold on to me and never let me go

Far Away / Nickelback

כבר חודשיים עברו להם מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו, ועדיין זה ממשיך לכאוב כאילו זה היה רק אתמול.

כל הסופשבוע הזה ישבתי וחשבתי עליו. חשבתי אם כדאי להתקשר אליו, אפילו רק כדי להגיד לו שזה לא מגיע לו שאני אתקשר אליו. ניסיתי להריץ לעצמי בראש מה הייתי אומרת אם באמת הייתי מתקשרת, ובכל מצב שתארתי לעצמי תמיד ראיתי את העניינים מסתדרים בסופו של דבר, בצורה זו או אחרת. או שהיה נותן לי סיבה נורא משכנעת שבגללה לא התקשר כל הזמן הזה או שסתם היה מתנצל ואומר שהוא התגעגע אלי.

שכבתי לי במיטה ככה סתם באמצע היום ושקעתי במחשבות, כרגיל. שוב חשבתי עליו. אז נכון שהבטחתי לעצמי שלא אתקשר אליו יותר ונכון שאם הוא באמת היה מעוניין הוא כבר היה מתקשר בעצמו... אבל עדיין, כל כך רציתי לדבר איתו.

בשלב מסויים שכנעתי את עצמי איכשהו והתיישבתי על המיטה במטרה ללכת להתקשר... רק שפתאום נזכרתי ששכחתי את הפלאפון בבית של אבא שלי. חשבתי לעצמי שאולי זה לטובה וחזרתי לשכב.

אחרי כל הזמן הזה אני עדיין כל כך אוהבת אותו... הייתי מוכנה לשכוח לו הכל אם רק הייתי יכולה לקבל אותו חזרה.

I love you..."

I have loved you all along

And I forgive you

"For being away for far too long

כי כבר קרוב לחצי שנה לא החלפתי.

ממש אהבתי מה שיצא - אחד המוצלחים שלי לדעתי

עוד לא הלכתי לישון ואני צריכה כבר לקום עוד פחות מחצי שעה :X

מה עושים כשמצב מסויים מציק כל כך הרבה זמן, שהוא כבר הופך לבלתי נסבל?

אמרו לי לנסות לשכוח מזה - ניסיתי.

אמרו לי להבליג - הבלגתי.

אמרו לי לעשות מיליון ואחת דברים, אבל שום דבר לא משנה את העובדה שאני סובלת מזה. סובלת ממנה.

ובמקום להרחיק ממני את מקור הסבל, לוקחים אותו ושמים לי אותו הכי קרוב שאפשר.

אני מטבעי לא בחורה של סצנות ובלאגנים. גם אם משהו או מישהו ממש מציק לי, אני אסבול את זה בשקט.

בהתחלה דאגתי שכולם ידעו מה דעתי בנושא ואיך אני מרגישה בקשר לזה. אבל עכשיו... עכשיו כשהגענו כבר למקום ממנו אין דרך חזרה, אני אסבול בשקט.

אני לא אצעק עליה ולא אראה לה כמה שהיא פגעה בי וכמה שהכעיסה אותי עם מה שעשתה. אני לא אגיד לה שזה כאב במיוחד כשזה בא ממישהי שכל כך אהבתי והחשבתי כל כך קרובה אליו, אפילו כמו אחות.

אז אני סובלת בשקט, ובינתיים זה אוכל אותי מבפנים. אוכל אותי איך שבן אדם שכל כך אהבתי הפך להיות כל כך בלתי נסבל בעיניי.

כבר כמה זמן שיש לי חלומות חוזרים על כל מיני סיטואציות בהם אני מתעצבנת עליה וצועקת ומוציאה כל מה שאני חושבת עליה אחת ולתמיד. בכל חלום כזה אני כל כך עצבנית שאני בוכה.

היה לי חלום דומה אתמול בלילה. בזמן החלום נזכרתי בחלומות הקודמים על זה והרגשתי כל כך טוב שסוף סוף הוצאתי את זה באמת... רק שהתעוררתי לגלות שזה לא המצב.

וכמה שאני יודעת שזה יגרום לי להרגיש טוב להוציא את זה, אני יודעת שזה בלתי אפשרי. מצב כזה יכול לגרום לי לסכסוך עם אחי ובנוסף לפגוע באמא שלי, שכל כך מנסה להגיע לשלום בית.

מבחינתי, אני לא רואה איך זה יכול לקרות כל עוד היא נמצאת פה.

וכאילו כל זה לא מספיק, עוד מצפים ממני להתחשב בה כדי לא לגרום לחיכוכים. זאת אומרת שאם דודים שלי באים לבקר ובא להם לשבת לעשן בסלון - זה בסדר. אבל אם אני רואה לעשן זה חייב להיות אך ורק בחדר שלי, כי זה מפריע לגברת.

כל עוד זה בא מאחרים זה בסדר, אבל אם זה בא ממני זה אסור? זה בית שלי, לעזאזל. היא פלשה לשם בזמן שידעה שהיא לא רצויה שם, ואז עוד מצפים ממני להתחשבות? כשאני אראה התחשבות מצידה אולי אני אתחיל לחשוב על להתחשב גם בה. בינתיים לא מגיע לה טיפת התחשבות.

"I've never been the praying kind,

but lately I've been down upon my knees.

Not looking for a miracle, just a reason to believe."

Hold Me / Savage Garden

כל כך הרבה זמן לא עדכנתי. הלוואי ויכולתי להגיד שזה מכיוון שדברים הסתדרו בצורה כל כך טובה בזמן האחרון שכבר לא היה לי צורך בזה... האמת היא שזה בדיוק להפך.

אין לי סיבה מסויימת שבגללה לא כתבתי. כנראה סתם התעצלות. התעצלות שגרמה להצטברות של דברים שבסופו של דבר העיקו עלי יותר מידי והביאו אותי לכתוב פוסט אפילו בשעות כאלה.

מזמן לא יצא לי לספר על העניין של אחי וחברה שלו שעברה לגור אצלנו בבית. למי שלא קרא בבלוג באותה תקופה או סתם לא זוכר - די הייתה חברה הכי טובה שלי במשך 5 שנים. היא מאסטוניה. עברה לגור בארץ לאחר שהיא ואחי התאהבו, למרות כל ההתנגדויות שלי לקשר ביניהם - דבר שבסופו של דבר גרם לקץ החברות ביננו. תקופה קצרה לאחר שעברה לגור אצלנו ניסיתי לחזור להיות חברה שלה בשביל שהעניינים ירגעו קצת בבית - מה שעבד לתקופה מסויימת, עד שהכל התפוצץ שוב.

לא שקרה משהו מיוחד לגרום לזה... כנראה שזה פשוט דבר שלא יכול לקרות. ככל שיותר ניסיתי, יותר הבנתי שזה לא אפשרי. אני לא מסוגלת לסלוח לה על כל מה שהיה עד עכשיו. לא מסוגלת לסלוח לה על זה שעברה לגור בבית שלי בידיעה שזה יגרום לי לעזוב.

לפני כחודש אמא שלי סיפרה לי שהם מתכננים לנסוע לאסטוניה באוגוסט להתחתן, ואז הם רוצים לשכור לעצמם דירה בארץ.

כמובן שיש בזה צד משמח... סוף סוף היא תעבור מפה, אחרי שנה שלמה שסבלתי אותה פה. אבל מצד שני... חתונה. היא ואחי מתחתנים.

אז נכון שזה היה רק עניין של זמן עד שזה יקרה... אבל כנראה שחלק ממני האמין שזה לא באמת יחזיק מעמד כל כך הרבה זמן.

זה כאילו כמה שאני מנסה להרחיק אותה מהחיים שלי, זה רק חוזר להתנקם בי יותר. כשהתחלנו להתרחק בתור חברות, היא ואחי התקרבו. כשזה הגיע למצב שרציתי לנתק איתה כל קשר ולא לשמוע או לראות אותה אותה יותר לעולם, היא עברה לגור איתו בבית שלי. כששנאתי אותה הרבה יותר ממה שחשבתי שאוכל אי פעם, היא מתארסת לאחי. עוד ארבעה חודשים היא כבר תהפוך לקרובת משפחה רישמית, ואז זה רק ילך ויהיה יותר גרוע.

בקשר לאילן (או שאולי תזהו אותו יותר טוב לפי השם הבדוי שלו - אורן) - ויתרתי סופית.

כן, אני אהבתי אותו... עדיין אוהבת. אבל צריך 2 אנשים בשביל אהבה, ואני לא מתכוונת לרדוף אחרי אף אחד שלא מראה עניין, למרות כל מה שהיה ביננו עד עכשיו.

הלוואי שהידיעה שזה נגמר ושהוא לא שווה את הכאב הזה הייתה מקלה על זה איכשהו.

מה שעצוב לי בכל העניין זה אפילו לא עצם העובדה שזה נגמר, אלא הצורה שבה זה נגמר. לא היו לנו מריבות, לא ויכוחים ולא שום דבר בסגנון. הכל היה מושלם... אפילו מושלם מידי. אמרתי כבר שאני נאיבית, נכון? נאיבית מידי בכדי להאמין שדבר כזה באמת יכול להמשך.

והוא... הוא פשוט שחקן. ושחקן כל כך טוב. הא, אני בטוחה שגברים היו רצים לקחת טיפים ממנו. איך הצליח לגרום לבחורה להתאהב בו בצורה עיוורת כזאת שלא תראה שכל מה שהיא הייתה בשבילו זה בעצם רק שעשוע להעביר את הזמן - ועוד לצאת מזה נקי. לא להצטרך בכלל להתמודד עם פרידה מסוג כלשהו, אלא פשוט להעלם. מבריק, לא?

אני אפילו לא מצליחה לכעוס עליו לאורך זמן, כי למרות שידוע לי שהוא מניאק, הוא לא עשה בעצם כלום. אין לי שום זכרון של משהו רע שעשה לי. כל מה שאני זוכרת מהזמנים שלנו יחד זה את כל הרגעים שייחלתי שלעולם לא יגמרו. הרגעים בהם באמת ובתמים האמנתי שגם הוא הרגיש כלפיי אותו הדבר. לפעמים כשאני חושבת על כל הדברים האלה קשה לי להאמין שהכל היה סתם... איך אפשר לזייף מבטים כאלה? הכל הרגיש כאילו היה הרבה יותר מזה...

נאיבית, כבר אמרתי?

"There's a time for love and a time for letting go."

A Time for Letting Go / Michael Bolton