כבר 3 חודשים עברו, ואני עדיין אוהבת ומתגעגעת.
אפילו יותר משאני מתגעגעת אליו, אני מתגעגעת לכל מה שהיה ביננו כל הזמן שהיה לנו יחד במשך 6 החודשים ההם.
לפני שבועיים סגרתי את יום העצמאות בבסיס יחד עם חברה שלי. איכשהו באמצע הלילה, במקום ללכת לישון, יצא שנכנסנו לשיחה רצינית על גברים ומערכות יחסים. שיחה שגרמה לי לי לכל כך הרבה בפנים שהייתי צריכה לצאת החוצה לנשום אוויר ולהיות קצת עם עצמי. כשחזרתי פנימה, היא כבר נרדמה. נכנסתי בשקט לתוך המיטה ושמעתי מוזיקה באייפוד.
כמובן שהמוזיקה חייבת להתאים למצב רוח, אז שמעתי בלדות שקטות על אהבה נכזבת וכד'. התחלתי להזכר בכל מה שהיה עם אילן והאפקט של השירים עשה את שלו... לא לקח הרבה זמן עד שהתחלתי לבכות בשקט לעצמי.
יותר מכל מה שעשה לי ואיך שפגע בי, עצבן אותי איך שיצא מזה בכזאת קלות. אני לא מטומטמת, כבר מזמן היה ברור לי שזה נגמר... מה שזה לא היה. אבל אני עדיין חושבת שאם הוא באמת לא מעוניין בזה לפחות שיהיה מספיק גבר להגיד לי את זה. הייתי כל כך נחושה לדבר איתו, ואם זאת, כל כך מיואשת מחוסר אמצעים. ואז פתאום נזכרתי. עדיין יש לי את המספר של אחיו, שהוא נתן לי אז במקרה שאצטרך ליצור איתו קשר ולא יהיה לי איך.
אני חייבת להודות שזה היה צעד נואש ואפילו די פטתי, אבל לא היה אכפת לי. הייתי כל כך להוטה בנושא שהחלטתי שאני מוכרחה.
כשאחיו ענה, השתדלתי להציג את עצמי בצורה הכי פחות מוזרה שיכלתי. תחילה, הצגתי את עצמי בתור ידידה של אילן וניסיתי להזכיר לו שאפילו דיברתי איתו פעם, אבל אני בספק אם הוא באמת זכר. אחר כך השיחה סתם התחילה להתפתח...
למה את נשמעת כל כך עצובה?
יש לך קליטה טובה לאנשים.
-צחקוק קליל ושתיקה מביכה-
זה בגלל אחיך...
באמת? עד כדי כך נקשרת אליו?
בוא נגיד ככה... זה היה לי מספיק חשוב להתקשר אפילו אחרי כל כך הרבה זמן.
אפשר לחשוב שהתאהבת בו או משהו.
-שתיקה ארוכה מלווה באנחה-
אולי...
זה לא דבר שאת צריכה להתבייש בו.
אני יודעת... -הפסקה קצרה- כן, אני אוהבת אותו.
משם השיחה התחילה להתפתח, ואיכשהו יצא שדיברנו 20 דקות. בסופו של דבר סיכמנו שלמחרת כשאילן יחזור הבייתה הוא "ירגל" קצת בשבילי ויגיד לי מה הוא אמר עלי. אז נכון שזה לא ממש כמו לדבר איתו, אבל אני מניחה שאני זקוקה לזה. מעין סגירת מעגל שכזאת... בלי תירוצים יותר, בלי להשאיר שום מקום לתקוות או אשליות שאולי משהו ישתנה וכן נהיה יחד בסופו של דבר.
בנוסף, הוא הציע לי שאם במשך המשמרת ישעמם לי אני מוזמנת להתקשר אליו. ואז בסוף השיחה דאג לציין...
מקסימום אם לא ילך לך עם אילן, תמיד יש את אחיו.
מחמיא קצת, למרות שאף פעם לא ממש נפגשנו. ואני מניחה שזה כבר שיפור, בהתחשב שעבר הנקי שלו ובעובדה שהוא צעיר יותר מאילן וקרוב לגילי בצורה אפילו נורמלית יחסית.
דיברנו שוב יום למחרת, כשהייתי צריכה לקבל ממנו את התשובה בקשר לאילן.
הוא אמר שהוא מצטער, אבל לאילן יש עכשיו חברה וזה נראה לו משהו רציני. הוא לא פרט יותר מידי בטענה שאילן לא אחד שמדבר יותר מידי על הדברים האלה.
שוב השיחה השתתקה.
שירוש, הכל בסדר?
לא... כן... זה בסדר. היה צפוי שיהיה משהו כזה.
שוב שקט, ואז הוא היה צריך ללכת אז ניתקנו.
התחלתי לחשוב לעצמי שאולי כל הסיפור עם אילן קרה בשביל שאני אכיר את אחיו... דרך מוזרה משלי לנסות להשאר אופטימית. כמובן שלא שמעתי ממנו שוב אחרי השיחה הזאת, אז אני מניחה שזה לא מה שזה היה.
לפחות עכשיו יש לי את הסגירת מעגל שתאפשר לי להמשיך הלאה סוף סוף.
הלוואי שזה היה כזה פשוט...
"I never wanted the stars
Never shot for the moon
I like them right where they are
All I wanted was you."
I Want You / Bon Jovi
בבלוג זה
בכל הבלוגים
