מצב רוח: כרגיל 
מוזיקה: Evanescence - Eveybody's Fool
אתמול קיבלתי את אחת משיחות הטלפון הכי מוזרות שהיו לי בחצי שנה האחרונה בערך.
אני לא יודעת מי מכם זוכר את אדם (שם בדוי), ואם אתם לא זוכרים בסדר, הייתי צריכה לחפור בארכיון כדי למצוא את הפוסט האחרון עליו כדי להזכיר לכם מי זה. קיצר, הוא התקשר.
פעם אחרונה שדיברתי איתו כבר הגעתי להחלטה שאי אפשר להיות נחמדים עם הבן אדם הזה. כמה שאני מנסה להסביר לו יפה ולהגיד לו שאני לא מעוניינת בו, הוא פשוט לא מבין את הרמז.
אז זה התחיל לפני... כמה, שנתיים? שעוד הייתי עם טאז, ואמרתי לו שיש לי חבר. הוא הציע שאני אצא איתו מאחורי הגב שלו, שזה מה שגורם לי בעיקר לא לרצות אותו גם עכשיו כשאין לי חבר. אחר כך הוא הציע לי לצאת איתו לפחות 30 פעמים (בלי הגזמה), וכל פעם אמרתי לא.
חשבתי שזה נגמר סופית אחרי השיחה האחרונה, אבל כמובן שטעיתי. הנה עכשיו, 7 חודשים אחרי הפעם האחרונה שדיברנו, הוא שוב התקשר.
"אז מתי רואים אותך?"
"כבר דיברנו על זה..."
"דיברנו, אבל קשה לוותר עליך..."
ואז הוא המשיך לדבר... בלה בלה בלה! 
הפעם הייתי עוד פחות סימפטית מפעם שעברה. עניתי לו בתשובות קצרות וברורות, שלא יהיו בלבולים.
בסוף הוא ניתק.
אמ... מעניין כמה זמן זה יחזיק הפעם.
ולנושא קצת יותר משמח... אתמול נסעתי לבקר את אחיינים שלי.
יש את בת שבע, שהיא כבר בת שנה וחצי. שיער בהיר ועיניים כחולות מדהימות. פשוט ילדה מדהימה. וכמובן יש את משה הקטן, בן חצי שנה כבר (לא להאמין איזה מהר טס הזמן).
וכמובן שלקחתי איתי את המצלמה הדיגיטלית. איך אפשר לא לעשות להם בוק?
Did you know that baby
You're the bluebird in my sky
I only wanna make you happy
Cause I love to see you fly
Heart Without A Home / Nick Carter
בבלוג זה
בכל הבלוגים
