מכירים את זה שאתם רואים סרט רומנטי, מהסוג שבהתחלה כלום לא מסתדר ואפילו קצת קשה, אבל בסוף תמיד פתאום הכל מסתדר והזוג חי באושר ועושר?

סרטים מהסוג שכולנו נוטים להאמין שזה משהו שיקרה לכולנו בסופו של דבר... שזה רק עניין של זמן, עד שנגדל קצת יותר ונמצא את "האחד".

זה כזה בולשיט.

כולנו יודעים עמוק בתוכנו שזה ככה רק בסרטים ושבמציאות דברים כאלה לא קיימים. לא קיים גבר מושלם, או אהבה מושלמת, או חיים מושלמים.

אני תמיד האמנתי שכן... אולי הכל רע לי עכשיו, אבל בסוף אני אפגוש את הגבר הזה שישנה את הכל. שיעשה אותי מאושרת באמת.

ועכשיו, אחרי 19 שנים ו 8 חודשים, נמאס לי. נמאס לי לחיות בבועה שבה נראה שהכל מסתדר בסופו של דבר. זה לא מסתדר. למעשה, זה רק הולך ונהיה קשה יותר וכואב יותר.

כל גבר שפגשתי, כל רגש שהרשתי לעצמי להרגיש, כל אהבה שהרשתי לעצמי לאהוב... הכל חזר לנקום בי, כאילו ביצעתי איזשהו פשע. כאילו עשיתי דבר שלא הייתי צריכה.

חשבתי פעם שדברים כאלו אמורים לחזק אותי וללמד אותי הלאה לקשרים עתידיים, אבל נוכחתי לגלות שזה לגמרי לא ככה. ולא רק זה, זה רק מחליש אותי והופך אותי לאדם פטתי. אדם שמוכן לנסות כל סוג של קשר עם כל סוג של גבר שמראה בי רק טיפת התעניינות. אולי מתוך תמימות יתר ותקווה שאולי הפעם יהיה בזה יותר... אולי יצא מזה משהו.

אז הגיע הזמן להעמיד דברים על מיקומם.

אני בת 19.

שכבתי לראשונה עם גבר שאמנם אהבתי, אבל עמוק בפנים ידעתי שלא יצא מזה כלום.

ביליתי את שלושת השנים הבאות בניסיון להתגבר עליו, תוך כדי נטישה של כל הדברים החשובים באמת, כולל הכבוד העצמי שלי - ובכך בזבזתי את השנים הכי יפות שלי, והכרחתי את עצמי להתבגר בכוחות עצמי.

בניתי סביבי כל כך הרבה חומות שלא שמתי לב שלכדתי את עצמי בפנים תוך כדי, בלי שום דרך לצאת החוצה.

התאהבתי בפעם השנייה, למרות כל המאמצים שזה דרש ממני.

נפגעתי בשנית.

בניתי עוד חומות ולכדתי את עצמי אפילו עמוק יותר בפנים.

את הגברים שבאמת אהבו אותי והיו עושים הכל למעני - הרחקתי. לא הייתי מסוגלת להרגיש כלפיהם שום דבר.

רציתי לאהוב, אבל איכשהו תמיד כיוונתי לבלתי מושג.

פיתחתי אין-ספור קשרים חסרי משמעות רק בשביל לקבל תשומת לב, להרגיש קרובה למישהו, להרגיש שלמישהו אכפת ממני.

התאהבתי שוב. הייתי מוכנה לתת את כל כולי למענו, אם רק יתן לי. היה נדמה לזמן-מה שככה יהיה... ואז נפגעתי שוב.

איכשהו מצאתי את עצמי מחפשת שוב כל קשר שיגרום לי להרגיש רצוייה... אפילו רק לרגע. אפילו אם זה יחלוף. לפחות כאן אף אחד לא מנסה לגרום לזה להראות יותר ממה שזה באמת.

כל מה שרציתי אי פעם זו רק אהבה. לאהוב ולהיות נאהבת בחזרה, כי באמת שאין הרגשה נפלאה יותר מזה.

ורק לאחרונה הבנתי שזה לעולם לא יקרה.

אני מרגישה כל כך לבד...

"I've never been the praying kind

But lately I've been down upon my knees

Not looking for a miracle

Just a reason to believe."

Hold Me / Savage Garden