עברו כבר קצת יותר מ 5 שנים מאז שפתחתי את הבלוג.

אם יש סיבה שלא רציתי לסגור אותו אף פעם זה רק בגלל כל הזכרונות ששמורים בו.

אתמול ישבתי בלילה לבד בבית. לא הייתי עייפה, ומה כבר יש לעשות לבד בשעות כאלה?

נכנסתי לבלוג והתחלתי לדפדף אחורה. הרבה אחורה.

לא יאומן כמה שינויים עוברים על בן אדם בתקופה כזאת.

ולא משנה מה עבר עלי, אם זה היה דברים משמחים, עצובים או סתם כשהרגשתי צורך לפרוק - זה היה המקום לעשות זאת.

כל מה שעברתי, כל מה שהיה... דברים שהכרתי, אבל גרמו לי לחזור לתחושות ולרגשות העמוקות של מעבר לזכרונות.

ישבתי וקראתי הכל וזה עשה לי כל כך רע. לא כי זה החזיר אותי אחורה, אלא כי ריחמתי על אותה בחורה.

ואז פתאום הבנתי שזו אני.

איזו הרגשה מוזרה.