רגילה בדרך קצת אחרת

בעוד שעה. בעוד שעה אפגש עם זאת שתיהיה איתי בקומונה, כן אנחנו רק שתינו. למזלי, לא רק שאני מכירה אותה, היא גם בין היחידים שאני דיי אחלה איתם. עוד שעה ניפגש וניסע יחד לסופ"ש בקומונה, עם הש"ש של עכשיו, נכיר קצת את המקום, נדבר על שנה הבאה, נשב עם הרכז, נישן בקומונה... כל מיני דברים שימחישו את השנת שירות הזאתי שעוד שניה ממש מתחילה. 

זה רחוק, אנחנו נוסעות רחוק, משהו כמו 3 שעות נסיעה באוטובוס, היא מתכננת ללמוד כי ביום שני יש לה בגרות בביולוגיה. ואני? לא יודעת, לישון עוד, רק שלא יהיה מביך מידיי איתה... לא בא לי לפתוח שנה (בעצם עדיין לא פותחים שנה, אז לפתוח pre-שנה) בנימוסים ומצבים מביכים.

אני אשן בקומונה! איזה מוזר זה יהיה... אני בטוחה שבעוד שנה אקרא את הפוסט הזה ואצחק, כי הקומונה תיהיה כבר הבית שלי והדרך לשם תיהיה רגילה והכל יהיה טוב והפי הפי ורוד עם לבבות! הלוואי

אתמול עבדתי מהבוקר עד הערב, אבא של הבוס נפטר אז יש קצת בלאגנים וחבר שלי יקח את המקום על עצמו בינתיים כדי לעזור קצת... ובסופ"ש הבא יש את הטקס סיום שנה בתנועה והכל עדיין לא מסודר ואי באמת לא יודעת איך הולך להיראות שבוע הבא, אני צריכה לסדר את הראש שלי טוב-טוב.

בינתיים אנסה לשרוד את הסופ"ש הזה... אני דיי אופטימית שהוא יהיה מצויין, כי היא אחלה, זאתי שתעשה איתי ש"ש, והש"ש של עכשיו הוא אחד והוא דיי אחלה לפי הטיפה שיצא לי להכיר אותו, והרכז נחמד ולא בוסי מידיי, ותמיד יש חששות אבל אני אופטימית. ויהיה כיף.