רגילה בדרך קצת אחרת

אם לפני פחות משנתיים, במבצע עמוד ענן, רק חיכיתי לרגע שיכנסו קרקעית לעזה ושמשהו יתחיל לזוז באמת, אז עכשיו אני רק מקווה שזה לא יקרה...

להכיר פתאום כל כך הרבה חיילים, אח של צ'אןצ'אן שהועבר עכשיו לגבול עזה, אח של חבר טוב שכרגע ברגילה, אבל הוא בהנדסה קרבית אז אם יכנסו כנראה שיחזירו אותו, והכי הכי חשוב, חבר שלי. 

אתמול בערב למרות שתי האזעקות יצאנו לסרט, סתם הסתובבנו קצת בסינמה סיטי ואז נכנסנו, שניה לפני שנגמרו הפרסומות עצרו את ההקרנה ואמרו שיש אזעקה, רוב האולם ירד למטה למרחב מוגן, אני, הוא וכמה בודדים מפגרים נשארנו באולם, אחרי כמה דקות שוב... הסרט התחיל ב45 דקות איחור, לא היה לנו אכפת כי רק רצינו לראות סרט ביחד. ראינו בערך חצי שעה מהסרט ואז עוד אזעקה. עצרו את הסרט וכולם פונו, נסענו הביתה לפני 11 וחצי.

כל הזמן הזה בין לבין הוא התעסק הרבה בפלאפון שלו וזה קצת ביאס אותי כי בקושי יוצא לנו להיות ביחד ואני מתגעגעת גם כשאני איתו, אבל הוא היה כזה קצת סוג של לחוץ, לא יודעתי בדיוק מה זה אבל משהו הרגיש לא כרגיל. מתחת לבית כמעט ולא התעכבנו ורק חיבקתי אותו חזק חזק וכל כך רציתי להגיד לו שאני אוהבת, כי הוא אומר כל הזמן ולי בכלל אין רגשות אבל אני יודעת שיש לי, אז למה אני לא אומרת כבר?!

ב1 וחצי הוא התקשר ואמר ששלחו לו עכשיו הודעה, שהוא אורז תיק ויוצא ונדבר יותר מאוחר. 10 דקות אחרי התקשרתי כדי להבין קצת יותר, והוא היה נשמע כל כך מבולבל אבל בכל זאת כאילו הוא יודע בדיוק מה הוא עושה, כי למרות המשפחה שלו ולמרות המצב הרפואי הלא מזהיר של סבתא שלו ולמרות שאני פה מחכה, הוא רצה שייגיסו אותו, תכלס. 

אז קצת הייתי לחוצה וקצת לא ידעתי מה לעשות עם עצמי ומה להגיד לו, עכשיו אני כבר יודעת שהוא באזור חברון, שזה לא מאוד מרגיע כי הקו שם ממש לא רגוע, אבל לפחות הוא לא בעזה. בינתיים. 

רק שיחזור מהר...

ושוב יצא לי פוסט כזה ארוך עליו אבל אין לי הרבה כרגע, אחים שלי בקורס כבר שבוע וחצי, אבא בעבודה מהבוקר עד אחה"צ ואני משתעממת כי אין לי חיים או עובדת, ואני קצת עצבנית על ברדר כי היא כל הזמן יוצאת עם חברים שלנו לברים, שהם עכשיו כבר יותר חברים שלה והיא אפילו לא טורחת להגיד לי או "להזמין" אותי וזה סתם מציק כבר אבל על הזין. 

וצ'אןצ'אן רחוקה מידיי ועובדת הרבה.

וכתר!!!!!! החברה הטובה שכתבתי על אבא שלה מזמן, שהוא היה בכלא באמריקה כי הוא היה מהגר או משהו, המשפחה שלה חזרה לגור בארץ בגלל כל הסיפור הזה לפני יותר מחצי שנה והיא חזרה כבר לפני חודש! ולא יצא לי להיפגש איתה למרות שהיא גרה 20 דקות הליכה ממני, ועד שקבענו להיפגש האזעקות והעובדה שלמרות שהמשפחה שלה ישראלית הם לא היו בארץ מעל 10 שנים והם כבר לא רגילים למצב כזה, מנע מאיתנו להיפגש.

ומחר הייתי אמורה לנסוע עם דוד שלי וארוסתו לצילומים לקראת החתונה שלהם ולהכין להם קאפקייקס עם התאריך אבל גם זה בוטל, לא יודעת למה

אין לי כוח יותר.....

ואני מתגעגעת לחבר שלי למרות שראיתי אותו אתמול בלילה ואני ממש דואגת לו אבל סומכת עליו שהוא שומר על עצמו, כי אמנם זאת פעם ראשונה שלו במילואים אבל הוא עושה פחות או יותר את אותם דברים שעשה עד שהתשחרר לפני פחות משנה.

מוזמנים לשלוח מיילים מתי שתרצו, אין לי חיים גם ככה אז אענה מהר