בבית הכחול גר האיש הכחול, בבית הירוק גר האיש הירוק, בבית הצהוב גר האיש הצהוב ורק בבית הלבן גר האיש השחור.
(הלצה קטנה שהמצאתי כשדיברתי בפר"ח על הבית הכחול בבאר יעקב. יש שניים כאלה ושניהם מכוערים לפי דעות מסויימות)
בכל אופן, חזרתי מהמילואים לפני כמעט שבוע וגם הספקנו לעשות צילומים מדהימים בחיפה.
אעשה פוסט נפרד על זה.
אגב, בעניין הסרט: לאחרונה שמעתי האשמות שאני מצלם פורנוגרפיה, חומר פוגעני ושאר דברים זולים. עכשיו, אני מבין שמישהו ממש רוצה לחרחר ריב ביני ובין אנשים מסויימים שקל להעליב. אני לא יודע אם זה מצחיק אותו, אבל לי זה ממש מזיק. לכן, אני הולך לגלות מי הוא זה שמעליל עליי עלילות ולדאוג לכך שכולם יידעו שהוא חתיכת פוץ.
העיסוק שלי לא צריך להיפגע רק מכך שאיזה בנאדם חולני חושב שזה לגיטימי להסית את החברים שלי נגדי.
ורק בשביל הרקורד: ארדאה היא דמות בדיונית ואין שום קשר בינה לבין דמויות אמיתיות, בין אם אלה החיות היום או שיחיו במאה ה24, בה מתרחש הסיפור. הדמויות משוחקות על ידי שחקנים, שכן כך הדבר מקובל בקולנוע. קשה לצלם סרט ללא שחקנים. עדיין, השחקנים אינם הדמויות. הם רק משחקים אותן ולרוב גם נראים דומים לאיך שהדמויות תוכננו בתסריט. הרי תסכימו אתי שויגו מורטנסן אינו אראגורן ושקליפורניה לא נמשלת על ידי רובוט מהעתיד או איש קרח מתוך קומיקס. הסרט אינו כולל שום דבר שיש למישהו מחוץ לפרוייקט הסרט זכויות עליו. גם כל התמונות שצוירו לסרט (שלוש במספר. פורטרטים פשוטים) מייצגות דמויות דמיוניות וצוירו לפי ההבנה שלי את דמותם. אני מוכן להבטיח לכם שכולן צוירו מהדמיון שלי.
בנוסף לכך, הסרט לא כולל עירום או סצנות שאינן הולמות לצפיה. הדבר הכי גס בכל הסרט הוא כמה קללות.
ולמי שעדיין חושב שאני מעליב... לא יודע... את ארדאה אולי... אז אגיד לכם שכל מה שמתרחש שם הוא תיאורים על תיאורים של מעשי הגבורה והתהילה שלה. היא הדמות הכי טובה שייצרתי ואין שום סיבה להגיד שאינה מכובדת או שאינה מכבדת מישהו.
ובקיצור: לדעתי, במקום להיעלב, כדאי לעזור לי בהכנת הסרט. הוא הולך להיות מפורסם, אחרי הכל והייתי שמח אם שמכם ייכלל בכתוביות הסיום (שגם ככה עברו את שלושים המשתתפים מזמן).
תחי ארקמר.
ובנימה חביבה יותר: תמונות!
הייתי במילואים. הגדוד גוייס אבל לא היו טנקים לתקן, אז נשארנו לעשות עבודות של סדירים. מתוך עשרת הימים שהייתי בבסיס, עבדתי בערך יום וחצי, מפאת אירגון צבאי גרוע וחוסר עבודה. מה שכן, הפסדתי כמות עצומה של הרצאות שאת חלקן אתקשה מאוד להשלים.
הספקתי לתפור שני כובעי סלאר נפלאים במילואים האלה.
מה שכן, מצאתי משפך נחושת סטימפאנקי להחריד. ממש אימצתי את כוח הרצון שלי כדי לא לסחוב אותו.
חוץ מזה, עשיתי פוזות מגניבות על טנקים ומתחתיהם. אגב, נכון שאומרים ששיער ארוך עלול להיתפס בחלקים נעים? אז זה נכון. הוא הסתבך בגלגלים של המיטה הניידת הזאת כאשר עבדתי תחת גחון מפלצת הפלדה הזאת. לקח לי חמש דקות לחלץ את עצמי. אם היו לי מספריים בכיס, הייתי פשוט גוזר אותו על המקום.
אוטופורטרט.
Pun not intended
שקיעה על הנגב המערבי. בשעת בין הערביים האופק נראה ירוק.
בסוף השבוע נסעתי לתומר אהובתי וטיילנו בבָּשיט (באשית), שהייתה כפר ערבי שהוסר כי הוא הגן על כפרים ערביים אחרים ובטח הפריע לנוף של הדיירים פה. עכשיו יש בו הרבה פרחים מוגנים ויפים הצומחים בין עצים ושיחים מתורבתים המעידים על כך שזה הוא תל חורבות ולא גבעה טבעית. ויש מסגד נטוש עם מושבת עטלפים עצומה בתוכו.
בין השאר, היו המון אירוסי צהרון.
אז חזרתי לעוד שבוע לבסיס. מצאתי מכוש (כלי המשחית האהוב עליי) והצטלמתי איתו. השוו עם התמונה באפשרות ה"תמונה" בצד הבלוג. התמונה ההיא צולמה בשנת 2004.
ואז חזרתי לאוניברסיטה, לצלם את השקיעה משתקפת בבניין הביוטכנולוגיה, שבחצרו תצולם הסצנה הגדולה של הסרט (סצנת בית הספר).
אגב, קיבלתי אישור מאב הבית של הפקולטה לערוך צילומים המוניים שם. נא להירשם להיות ניצבים לצילומים ההמוניים באחד במאי. אני צריך מעל עשרים.
זהו. חזרתי לכתיבת הסצנה הבאה שתצולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
