אז. אני בן 29. סטודנט לתואר שני בזואולוגיה ואקולוגיה. פעיל למען שימור שטחים פתוחים בישראל.
ככל שעובר הזמן, אני מבין שכדי להיחשב למבוגר, אנשים מצפים ממך להוציא רשיון נהיגה, לעזוב את בית ההורים ולייצר כמה ילדים.
בצירוף מקרים מעניין, אלה בדיוק שלושת הדברים שהורסים יותר מכל את הסביבה הטבעית שלנו: זיהום וריבוי תשתיות (נהיגה), עיור (מעבר לדירה חדשה. פיצול בתי אב) ופיצוץ אוכלוסין (ילודה. שלוקחת את הנזקים הקודמים ודואגת שבדור הבא הם יהיו כפולים ומכופלים).
בקיצור, בעולם שלנו אתה לא נחשב לבן-אדם כל עוד אתה לא חלק מהבעיה.
איני שם עוד, אך תוך שנתיים-שלוש אני צפוי להיות שותף שווה בבעיה.
זה נקרא טרגדיית ההמונים (מונח שנטבע ע"י הכלכלן ויליאם לויד, 1833): המאבק בין אנשים גורם לכל אחד מהם לקחת את המקסימום שהוא יכול, כדי שלא ידחקו אותו. לנוכח החשיבות העליונה של ההישרדות של הפרט, גורמים כגון הזולת והעתיד מוצאים לחלוטין מהמשוואה. במילים אחרות: אם אתה יודע שכל שאר הדייגים דגים יותר מהמכסה שלהם והדגים באגם צפויים להיכחד עקב כך, אתה גם תדוג יותר מהמכסה שלך, כדי להרוויח כמה שיותר מהמצב. אם אתה מנסה לשמור על האגם, או במקרה שלנו, על העולם, אתה תהיה פראייר. אחרים יקחו את מה שאתה השארת למשמרת.
אני מקווה שהם יתנו לי תעודת הוקרה על כך, בה יצויין:
עידו ארמיאץ' הוא חבר למופת בחברה האנושית.
הוא -
1) עזב את הבית,
2) עשה רשיון על אוטו,
3) עשה ילדים.
ליד כל סעיף, סימן 'וי' קטן.
אני אוכל לשבת ולהביט בתעודה הזאת, בזמן שהבולדוזרים עולים על האירוס האחרון, כדי לבנות בית לנכדים שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
