בעוד שהניוז פיד מתמלא בשירים של הגאון המוזיקלי שהלך לעולמו הלילה אני שוקעת במחשבות, על איך להצטרף לעצב הזה של כולם, ואיזה שיר באמת הכי מתאים להזכיר עכשיו, אבל לא יותר מדי, רק אחד- ככה זה, זה חוק משלי, שיר אחד פעם באיזה יומיים, ואז נזכרתי שהמון זמן לא כתבתי כלום, וזו סיבה מספיק טובה, וכאן אוכל לתת מקום לאינספור שירים בני אלמוות.

בסוף בחרתי בשיר "נגמרו לי המילים".

אני אוהבת כל כך את השירים, המילים, הלחנים, והקול.

לרגע שכחנו מהכל, מהפיגוע המתוכנן שמנעו, מאייל גולן, ממצים את הכאב הגדול למוסיקה כמה שניתן, הכל מלא תמונות של אריק, וחברים ומכרים שכותבים על חייו, וסיקור פתאום של הפועל תל אביב, וכולם מדברים על ההפסד הבאמת גדול לתרבות, ובצדק. 

הוא אמנם לא הופיע מאז 1982, התאונה שבעצם גיליתי עליה רק אתמול, ובכלל, פתאום לדעת יותר על זמר ששבה המונים בקסמו, פתאום אני יודעת יותר, וזה כיף לדעת, זה גורם לי לכבד יותר את האיש, שאהב להיות בבית, ורבים גדלו עליו, מבוגרים ממני, בגילי, וקטנים ממני, גם אלה שקטנים יותר.

"רשימת השירים שנושאת בגאון במחשב, ובאייפוד את שמו של אריק איינשטיין, שהיא האהובה עליי, כוללת ערימות של שירים אהובים; כאלה מרגיעים, עטופים בלחנים מלאי כישרון, וקול שסוחף אותך להצטרף אליו כבר בתחילת השיר, ולא רק בפזמון. קשה למצוא יום שבו לא שמעתי לפחות שיר אחד, והכרתי עוד שניים; תודה על מוזיקה אדירה שיכולה להתאים לכל רגע, גם אחד כמו זה." זה מה שפרסמתי בפייסבוק, אני בטוחה ויודעת שלא אפסיק לשמוע, עוד ועוד, אין כזה דבר "יותר מדי איינשטיין", עם כמות השירים אפשר להעביר יום שלם באותה קלות שבה אנחנו צועדים מחדר לחדר בתוך הבית.

זה נחמד לראות שבעצם, כל החברים שלך כן אוהבים ומחוברים לשירים הללו, גם אם הם שומעים כל היום שירים באנגלית ואת מזמזמת שירים של אריק איינשטיין, רבים כחול בים וכוכבים בשמיים.

הוא הלך, השירים הם לתמיד. 

אבשלום, אוהב להיות בבית, אהבת פועלי בניין, אדון שוקו, עוד ניפגש, כל אחד רוצה, גיטרה וכינור, מה עושות האיילות, סע לאט, פסק זמן, יושב על הגדר, סן פרנסיסקו על המים, חוזרים הביתה, יומן מסע, גברת עם סלים, מכופף הבננות, האדון הרופא (דוקטור דוליטל), השיר על התוכי יוסי, לילה של כוכבים, אני רואה אותה בדרך לגימנסיה, אני אוהב אותך היום, אני ואתה, למה לי לקחת ללב, מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר, כמה טוב שבאת הביתה, הילדה הכי יפה בגן, קח לך אישה ובנה לה בית, זה לא בדיוק געגוע, זה לא בושה להיות עצוב, אסור לוותר, סע לאט, אדוני השופט...