למי אכפת מהציונים הטובים כשלפני כל מבחן אני מגיעה לקצה גבול היכולת שלי ואני ממש רוצה לוותר?

זה חוזר על עצמו, קשה לי, תמיד מגיע המצב הזה של חוסר אונים ולא משנה כמה ימים לפני לקחתי לעצמי ללמוד וכמה התאמצתי לא להגיע למצב הזה.

זה מגיע וזה שובר אותי, גם אם ברוב הפעמים זה לא מגיע למצב של דמעות.

מצטערת לומר אבל הציונים לא שווים את המאמץ הזה, את הקושי הזה, את הימים הבלתי נגמרים האלו, את העומס.

לא משנה כמה אנשים יגידו לי שאני מסוגלת לעמוד כמו גדולה בכל זה.. רק אחד מהם יצליח להעלות לי את המוטיבציה האפסית שבכל פעם מתרסקת חזרה.

קשה לי. אני רוצה להתרפק בתוך חיבוק של מישהו כל הסופ"ש, מישהו שאוהב אותי, שייתן לי את ההרגשה הטוב של אני מבין אותך ואני איתך לא משנה מה יקרה.