פוסט כזה שפשוט מרגיש לי נכון להשאיר שם.

תקופה רעה, בלי קשר למבחני סמסטר א', שרק מוסיפים לזה.

ממש עוד מעט אני מתנתקת קצת, ובכל זאת מרגיש לי כמו נצח.

אני הייתי אופטימיות, שנעלמה אבל נשארה בתוכי.

זה שינוי, אין לי מושג איך לא נשברתי עד עכשיו.

אם הייתי פה לבד זה היה קורה מזמן, אז תודה, על כל רגע.

שיר מרגיע וללמוד..

שמעתי דובים ממקודם, הוא תמיד גורם לי לחייך, בעיקר בגלל מי שמאחוריו.

תודה על שאתה מחזיק אותי, שלא אשבר.