ביום ראשון חברה הציעה לי לעבוד איתה על מאמר כלשהו.

ומאז שהסכמתי אני לא מצליחה לישון בלילה.

כשחושבים על זה כבר אמרתי לא פעם אחת, אולי הסכמתי כי חשבתי שזה יהיה אחרת, ואולי כי היא תפסה אותי עם המרצה ולא היה לי נעים לסרב.

אני לא יודעת למה זה מלחיץ אותי כל כך, אולי הנושא עושה לי רע יותר ממה שחשבתי שיהיה.

בכל מקרה אתמול באמצע הלילה סימסתי לה שזה המצב, כי הבנתי שזה לא יכול להימשך ככה, זה יושב לי בראש ובלב ברמה שמדירה שינה מעיני והמחנק בגרון עולה בכל פעם שאני רק חושבת על זה.

עכשיו המחנק בגרון נשאר בעוד סיבתו השתנתה.

הסברתי לחברה את המצב, חשבתי שהיא מספיק קרובה כדי פשוט להבין ולשחרר.

בפועל היא לחצה עליי לתת סיבה גם כשאיני יודעת מהי.

אז אמנם ירד ממני הלחץ של המאמר, אבל עכשיו אני מרגישה יותר לבד.

אני חושבת שהיא קצת כועסת עליי, או קצת הרבה.

המחשבה הזו מכאיבה לי ומעלה לי דמעות.

אולי עד שאראה אותה מחרתיים כבר אצליח להבין מה הסיבה שבגללה החלטתי לרדת מכל הסיפור.

היא אמרה שהיא לא, אבל היא כועסת עליי, אני מרגישה את זה.

בינתיים עליי לזכור שאני לא לבד.