עברה עלי תקופה קצת נמוכה,
אבל לא מתחשק לי לפרט על זה כלכך.
אני רק אתן הקדמה לחלק הבא ואספר שרן ואני ניתקנו את הקשר בינינו לחלוטין באופן סופי,
מלבד פגישה אחת שתהיה לנו כנראה בעוד כשבועיים על מנת להחזיר אחד לשני את הדברים שהשארנו.
החלטתי לארוז בתוך החבילה של הדברים שלו גם מכתב פרידה.
ישבתי בשעה האחרונה וניסיתי לתמצת במילים רגשות ותחושות שבלתי אפשרי לשים על נייר,
וזה מה שיצא...
רן.
כשהכרתי אותך הייתי מישהי אחרת.
הייתי מישהי שלא רציתי להיות כלכך, למרות ששכנעתי את עצמי שזה המקום שלי.
קיבלתי את המקום של החד פעמית, הדחויה, הלא מספיקה, הנפרדת מהעדר.
ובדיוק בגלל זה היום, יותר מהכל, אני רוצה להודות לך.
זה לא רק שלימדת אותי כמעט את כל מה שאני יודעת היום על עצמי ועל הקשרים שלי עם האנשים שסביבי;
זה לא רק שנתת לי את המתנה הכי מדהימה שקיבלתי עד היום, שהיא הפורום של לנדמרק ששינה לי את החיים מהקצה לקצה, וממשיך להשפיע עד היום;
אתה נתת לי מתנה אחרת,
מתנה שאת שוויה לא ניתן למדוד בשום צורה או דרך,
מתנה שהערך שלה בעיניי בלתי ניתן לתיאור אפילו באלף מילים,
והיא שקודם כל, לפני הכל, היית לי לחבר.
חבר קרוב, חבר שדואג, שעוזר, שמקשיב ומתעניין. חבר שמבין, חבר שאכפת לו,
ובהמשך גם חבר שאוהב, חבר שמחבק ומנשק איפה שעצוב וכואב וגם איפה ששמח וטוב.
חבר שתמיד היה שם לצידי, גם כשזה לא היה פשוט כלכך כבר.
אני יודעת שעברנו הרבה קשיים ביחד, והגדול מביניהם כנראה היה הפרידה הזאת.
אני יודעת גם שלא טרחתי כלכך להסתיר את הקושי שלי, ובכך כנראה שגם הקשיתי עליך יותר.
אני רוצה להודות לך על שהיה לך את האומץ שלי אף פעם לא היה,
האומץ לנסות שוב ושוב, והאומץ לעצור מתי שהגיע הזמן באמת לעצור.
אני רוצה שתדע שלמרות הכל,
למרות הקשיים, למרות כל המילים הלא פשוטות שאמרתי לך,
למרות הניתוק המוחלט המאולץ בינינו,
אני לרגע לא שוכחת מי אתה, או את כל הרגעים המדהימים שחלקנו יחד.
יש לי כלכך כלכך הרבה אהבה והערכה כלפיך..
אני מודה למי או למה שזה לא יהיה שהביא אותך אלי,
על ההזמנות המדהימה הזו לחלוק את חיי עם אדם כמוך.
על כל מה שעברנו יחד, על כל מה שלמדתי ממך ומהחוויות שלי איתך,
ואפילו, אפילו על הפרידה הזו, שלימדה אותי עוד כמה דברים חשובים על עצמי.
אחד מהם, ואולי החשוב ביותר,
הוא שאני חזקה יותר משחשבתי שהייתי עד היום.
אם לומר את האמת, ואת זה אתה בטח כבר יודע, פחדתי.
פחדתי מלחזור להיות לבד, ומהרבה דברים שקשורים בזה.
הפרידה הזו לימדה אותי שלבד זה לא בהכרח דבר רע,
ובכלל, שאני לא באמת באמת לבד, אלא בוחרת לראות את עצמי כך.
האמת היא, שאני דיי מתרגשת..
כן עדיין עצוב לי לפעמים, כשעולים בי זכרונות ממך ומהחיים שהיו לנו יחד,
אבל מיום ליום אני מקבלת יותר ויותר את העובדה שזו היתה הבחירה הנכונה ביותר עבור שנינו,
ודווקא מוצא חן בעיניי החופש החדש הזה.
אני מרגישה קצת רע להגיד את זה, כי זה לא שמשהו בקשר שלנו בדיוק כבל אותי,
אבל מאיזשהי סיבה זה מרגיש לי נכון, ואני יודעת שגם לך זה מרגיש אותו הדבר.
רן, יקר שלי,
מהרגע הראשון היית הגבר של חיי,
האהבה הגדולה ביותר שחוויתי מימיי, וכנראה תישאר כזו גם למשך השנים הקרובות.
(זה הקטע במכתב שמעלה לי דמעות בעיניים..)
אני רוצה לאחל לך שתזכה לחוות את כל מה שלעולם ולחיים יש להציע,
שתהיה תמיד אדם מוגשם ומסופק, מלא בחמלה ובאהבה כלפי כל הסובבים אותך.
שתדע להביא אושר לעולם כמו שתמיד חלמת,
ושתמצא יום אחד את הבית שלך, את המקום האחד הזה בעולם,
החם, האוהב, המקבל והמעניק, שאליו אתה מרגיש הכי שייך.
אני מקווה שאתה יודע,
שאני תמיד, תמיד, תמיד אוהב אותך,
תמיד אעריך אותך ותמיד אהיה כאן בשבילך כשתצטרך אותי.
yours with love,
Joey .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just Roni