This Is Who I Am Now

בחודשים האחרונים שמאז הפרידה מרן נתתי לעצמי להדרדר.

הפסקתי לשמור על מה שאני אוכלת,

מאז שסגרו את הבריכה לרגל סוף הקיץ לא טרחתי אפילו להירשם למכון כושר,

ונפלתי לפתטיות שברדיפה אחר תשומת לב מגברים שאפילו לא מעניינים אותי.

מה שעצוב, זה שגם אין בקשרים האלו מטרה.

כלומר, אני ממש לא מחפשת קשר חדש כרגע וקשה לי בכלל לדמיין את זה,

ואפילו לא מסוגלת לחשוב על סתם סקס.

המחשבה על להיות עם גבר אחר מרתיעה אותי, למרות שלפנטז על זה אני מרגישה מספיק בנוח.

יש מרחק עצום בין הפנטזיה למציאות אצלי כרגע.

המקום היחיד שבו אני מרגישה באמת טוב הוא בעבודה עם הילדים.

יש משהו בנתינה הזאת, שנותן לי נחת בלתי נלאית.

כשתינוק בן בקושי שנה לומד לתת נשיקה, או מתחיל ללכת ותוך כמה ימים כבר מתרוצץ לו,

כשהוא מוחא כפיים בפעם הראשונה, כשהוא בא אלי כדי לקבל חיבוק או פשוט מרים את הידיים כי הוא רוצה שאקח אותו אלי..

פשוט ימים שלמים של לראות ולהתמוגג. רק להיות שם, לתת להם להרגיש אותך, ולא צריך יותר.

אחד הדברים שלימדו אותי בפורום של לנדמרק הוא שאם אתה באמת מתחייב למשהו, אתה צריך לשתף את זה עם אחרים.

ככה, אתה מחויב גם למילה שנתת להם, ולא רק לעצמך.

אני חושבת שזה קשור לכך שהכישלון בפומבי הוא צורב יותר ולכן תתאמץ יותר לא להיכשל,

למרות שגם להיכשל מותר, ומהכשלון לומדים לרוב יותר מההצלחה. בכל זאת, המטרה היא להצליח.

בכל אופן החלטתי שאולי הגיע הזמן לתפוס את עצמי בידיים.

בכל זאת החיים הם הרבה מעבר לעבודה, ואין סיבה שאגיע הביתה ואנחת ישר על הספה.

החלטתי לנסות לקחת ריטלין במקום תרמדקס, לפחות בבוקר, ולראות איזה סוג של השפעה תהיה לזה עלי.

אם מבחינת הכאבים, ואם מבחינת רמת הריכוז בזמן העבודה ובכלל.

התחלתי לטפל בעצמי.

הזמנתי אנטיביוטיקה מהמרפאה לטפל בדלקת שמציקה לי כבר מעל חודש,

מתכננת להירשם בהמשך השבוע למכון כושר,

ופתחתי יומן נקודות חדש על מנת שאחזור לספור ולשמור.

מה שנשאר לי כרגע להניע את המוטיבציה שלי לגביו,

זה רק תכנון הטיול שאני רוצה לצאת אליו לקראת סוף השנה ולפני תחילת שנת הלימודים באוקטובר,

התעניינות בסוגי תארים הקשורים בחינוך לגיל הרך שאוכל להתחיל ללמוד בשנה הבאה במכללה כלשהי,

ולהתחיל כבר ללמוד תאוריה, וכמובן נהיגה!

אבל, לאט לאט.

אני מאמינה שברגע שאחזור להתאמן ולאכול בריא ונכון רמות האנרגיה שלי רק יעלו,

ויהיה לי קל יותר גם עם הורדת מינון משככי הכאבים וגם עם כל הדברים שאני מתכננת לעשות.

קדימה.

הגיע הזמן להתחיל לחיות, ולהנות מזה.

ג'ואי.