כמו שרובכם ודאי שמתם לב, לאחרונה עוברים עליי כמה שינויים לא קלים.
הרצון הזה לפתוח דף חדש בחיי האהבה שלי קיים כבר לא מעט זמן,
ונדרשו ממני מאמצים רבים להגיע לנקודה שבה אני מסוגלת לעשות את זה.
מאז הפרידה מרן לפני כמעט שנתיים לא הייתי מסוגלת לפתוח את עצמי לזוגיות חדשה,
ובמהלך כל אותו זמן למדתי, ואני עדיין לומדת, להכיר ולהעריך את עצמי מחדש.
לפני אותן שנתיים, קשה לומר שהאמנתי בעצמי.
אולי כי חשבתי שמספיק לי שיש מישהו אחר שמאמין בי,
או שאולי פשוט החיים שלי עמדו במקום למשך כלכך הרבה זמן שכבר שכחתי איך מסתכלים קדימה..
אני זוכרת שהיה בי המון פחד, המון חוסר ביטחון לגבי העתיד שלי מכל הבחינות.
לפני השנתיים האלה לא יכלתי לדמיין את עצמי נוהגת, והנה היום אני עם רישיון.
חשבתי שפסיכומטרי זה טיפשי כי לא האמנתי שאצליח.. וקיבלתי 650.
לא חשבתי שאי פעם אצליח להתקבל, ובוודאי שלא להצליח, באקדמיה..
והנה נחטפתי ע"י אוניברסיטת ת"א אפילו בלי ראיון, ואני בדרכי לסיים שנה א' בממוצע מעל 85.
לא הייתי מסוגלת לראות את עצמי כבחורה מושכת, כאישה, והיום.. 10 ק"ג פחות ולא מתביישת להסתובב בגופייה.
חשבתי שהפיברומיאלגיה תגביל ותצמצם את חיי כמו שאמרו הרופאים, והוכחתי לכולם שזה רק עניין של כוח רצון ויצירתיות.
הדבר היחיד שעוד לא עשיתי מאז השנתיים האלה, הדבר היחיד שעוד לא הוכחתי לעצמי ולשאר העולם..
הוא שמגיע לי להיות במערכת יחסים עם גבר בעל רמה אינטלקטואלית תואמת לשלי,
עם גבר לא פרמיטיבי, אחד שחושב שאישה שאוהבת סקס היא דבר נדיר ונפלא, במקום לחשוב שהיא מזרון.
גבר שיודע שכדי להדליק אותי צריך הרבה יותר מתמונה של הזין שלו וכמה מילים גסות.
גבר שטורח להתקשר ולשאול מה שלומך, שלא מפחד להיות שם בשבילך גם כשאת בוכה..
נכון שזה נשמע קצת תלוש, אבל אתם יודעים מה? היה לי אחד כזה פעם.
ואני יודעת שיש עוד כמוהו שם בחוץ ושהגיע הזמן שאפסיק להתפשר על טונה משומרת במקום סלמון.
הבלוג הזה הולך לעבור כמה שינויים בזמן הקרוב.
יכול להיות שזה יקח קצת זמן עד שאמצא את הלך הרוח הנכון לעשות את זה, אבל זה יקרה.
בינתיים, אני מזמינה את כל מי שמגיע לכאן לקרוא על סקס,
לקחת את העכבר שלו/ה וללחוץ על האיקס הקטן שבקצה המסך.
For the very last time
Joey
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just Roni