בתקופה האחרונה זה כל מה שאני מרגישה.
רבתי עם ריק היום, מפה לשם.. זה נגמר.
He couldn't care less.
ציפיתי ליותר, כנראה שכרגיל- לשוא.
מאז שהחלטתי לעשות את השינוי הזה.. אני מרגישה לבד מתמיד.
זה כאילו ממש איבדתי את הביטחון שלי, חלק ממי שאני, וקשה לי להיות עצמי ככה..
כמובן שעם ההבנה הזו מגיעה גם ההבנה כמה זה עקום שזה הדבר שהביטחון שלי נתמך בו.
גברים שלא מעוניינים בי מעבר לחברה ללילה או שניים.
מתי הפכתי להיות כלכך רדודה?
ולמה רק עכשיו אני רואה את זה?
ולמה מתוך כולם היה רק אחד, רק אחד שראה מעבר ל"זהות" הזאת אל תוך הנשמה שלי..?
אין לי התלבטות האם לחזור למצב הקודם.
אני כבר לא מסוגלת לחשוב על עצמי ככה, וגם לא על גברים.
השאלה היא האם אני מוכנה למשהו אחר..
מה זה אומר בכלל להיות מוכנה לקשר?
יכול להיות שאחרי שנתיים בלי אחד כזה, זה רק הפחד מדבר מתוכי.
אני כבר לא יודעת מה אני רוצה.
אני סומכת על תחושת הבטן שתגיד לי כשהדבר הזה נמצא מולי,
אבל מה אם הוא מולי והבטן מקולקולת, או רדומה?
מה אם הוא מולי ואני לא מסוגלת לשים לב בכלל, כי אני כלכך תקועה בפחדים של עצמי?
החלטתי לפני קצת יותר משנה שהדבר שאני רוצה להיות הוא אומץ,
ובזמן האחרון הדבר היחיד שאני, הוא פחד.
אני רק רוצה לדעת איך חוזרים בחזרה..
איך מקבלים שוב את הכוח להיות מישהו שאתם לא מסוגלים לדמיין יותר כי איבדתם א האומץ..?
כנראה שאת התשובה לשאלה הזו אקבל רק עם הזמן.
רק צריך להאמין, שזה יקרה בסוף.
רוני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just Roni