אז היה איזה לילה עם סבסטיאן,
סקס מטורף עד כדי כך שהקונדום נקרע.
למה לקחת פוסטינור שיקרע לי את הרחם לגזרים? חשבתי לעצמי.
מה הסיכויים שכבר יקרה משהו? חשבתי לעצמי.
מסתבר שדי גבוהים.
חברה טובה מהלימודים לחצה שאעשה בדיקה ולא אחכה יותר,
וברגע שעשעתי וגיליתי בוודאות, עשיתי הכל בזריזות ככל האפשר-
תור לרופא נשים, בדיקות דם, קביעת תור לוועדה להפסקת הריון.
סיפרתי לו, סיפרתי לאמא, סיפרתי לעוד חברה..
מסתבר שהוא בחור די הגון.
לא רק שנשאר רגוע, גם הציע לשלם על הכל ולעזור בכל מה שצריך.
"אם אתה רוצה שאבוא איתך אני אבוא, אם את רוצה שאתרחק אתרחק.."
הוא גם לא הפסיק להיפגש איתי,
לא הפסיק לשכב איתי ולא חשב לרגע שאני פחות יפה או סקסית,
ואפילו התבדח איתי על הנושא ואיפשר לי לקחת את זה קצת יותר בקלות.
חוץ מהתסמינים הגופניים- בחילות נוראיות בכל שעות היום והרגשה כללית מאוד לא טובה, אני ממש בסדר.
אני לא מרגישה כמו רוצחת, ולא מתחרטת על ההחלטה.
אני רוצה ילדים, אבל לא ככה.
זה יבוא, בזמן הנכון, עם הגבר הנכון.
ובינתיים,
קיבלתי כדורים נגד בחילות מהרופא,
וביום שני יש לי ועדה, ואז ההזיה הזו תיגמר.
תודה לאל שאנחנו חיים במדינה נאורה יחסית,
שבה אמנם צריך לעבוד ועדה אבל לפחות ברוב המקרים זכותי על גופי ניתנת למימוש כמעט מלא (עדיין יש את העניין של המתת חסד).
שמתי לב שאני משתדלת להימנע מלהגיד את צירוף המילים הזה, "אני" ו"בהריון".
תמיד חשבתי שהפעם הראשונה שאגיד את זה תהיה עם חיוך על הפנים ועם גבר מדהים לצידי.
משתדלת לא לייחס חשיבות לדבר הזה.
רוני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just Roni