זה אולי נשמע קצת ציני,
או תופעת לוואי זמנית והגיונית של פרידה,
אבל מבחינתי זה לא אף אחד מאלה.
כן, הפרידה תרמה לזה לא מעט, אבל כך גם קודמתה.
אחרי שלוש שנים לבד הרשיתי לעצמי לסמוך על מישהו ולהתמסר אליו,
ושוב התבדיתי והרשיתי ללבי להישבר.
אבל אתם יודעים למה זה קרה?
כי לא הקשבתי.
לא הקשבתי לזעקות הבטן והלב שלי,
שהזהירו אותי מפני בחירה לא נכונה.
לא עוד.
מהיום, אני מחויבת אלייך, רוני הקטנה.
רוני הילדה שבי, שעוד מאמינה בסיפורי אהבה ובסופים טובים.
אני מבטיחה לך רוני, שלעולם לא אירדם שוב בשמירה עלייך ועל נפשך השבירה והטהורה.
לעולם לא אתן לך שוב להפקיד את כל אמונך ועתידך בידיו אל אדם אחד, שאינו את.
מעתה, חייך בידי ובידייך בלבד, ולנצח אוביל אותך בדרך הנכונה אל אושרך ואל הגשמתך.
אעמוד לצידך לאורך כל הדרך, ולא אשכחך שוב, ולא אתן ידך לזר.
את מפיחה בי חיים, רוני הקטנה.
את ורק את, שעוד בילדותי נשבעתי לא לשכוח אותך לעולם.
את התום שעוד נותר בי,
את שעוד חולמת את חלומותיי הגדולים ביותר,
אלו ששכחתי שבכוחי להגשימם.
כמה התגעגעתי להכיר בך, רוני שלי,
בקיומך ובאהבתי אלייך,
אהבת אמת העומדת בפני כל מבחן.
לעולם לא אעזוב אותך שוב.
רוני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just Roni
