לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

This Is Who I Am Now


Learning How to Fly

Avatarכינוי:  Just Roni

בת: 35

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2019    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

Sebastian the Truck Driver (+תמונות)


הכרנו בטינדר.

יש לי נטייה להעביר ימינה רק את החתיכים במיוחד, הרי מה יש לי להפסיד?

זה לא שחסר לי סקס, אז מקסימום תצא לי מזה חוויה חדשה ומעניינת.

 

הבהרתי מה אני מחפשת, הוא לא ממש אבל עשה רושם שהוא זורם.

דיברנו קצת בוואטסאפ ונראה שיש בינינו התאמה יחסית.

הוא פחד שכשניפגש הוא יגלה שאולי אני לא נראית כמו בתמונות,

אז הבטחתי לו שקודם נשב קצת בחוץ, בלי לחץ, ואם יתאים לו אז נוכל לעלות אליי.

 

ביום ראשון בערב הייתי אמורה לפגוש בחור אמריקאי, כריס, US Marine.

נסעתי עד אליו למלון, ומשום מה בלעה אותו האדמה.

בחיים לא הבריזו לי. בחיים.

הרגשתי כל כך רע שרציתי רק לחזור הביתה ולהיות לבד.

 

ואז סבסטיאן שלח הודעה.

הוא הציע עוד קודם לבוא באותו ערב, אבל תירצתי שיש לי עבודה לעשות,

כדי שאוכל לפגוש את כריס שאמור לעזוב את הארץ בדיוק מחר (24 לחודש).

דיברנו קצת בהודעות והוא הציע להתקשר,

כך יצא שבשעה תשע בלילה הוא ליווה אותי חלק מהדרך הביתה בשיחה נחמדה,

ואני ליוויתי אותו בנהיגה בחזרה אל מגרש המשאיות, שם מחכה הרכב שלו.

אמרתי לו שאני חוזרת מהספרייה, ושדווקא זורם לי שהוא יבוא אם לא מאוחר לו.

הוא רצה להתקלח קודם,

אמרתי עזוב, תתקלח אצלי.

 

הוא הודיע שהוא בא רק אחרי שהגעתי הביתה.

לא ידעתי מה ללבוש, אז לבשתי את המדים הירוקים שקיבלתי בחדר ניתוח. נוחים יותר מפיג'מה.

 

 


 

 

 

 

כשהוא הגיע לבית החולים קפצתי לאוטו ונסענו לחפש מקום פתוח לקנות טבק וקונוסים.

הוא סיפר לי בדרך על החלום שלו ללמוד משחק, והפחד מלימודים גבוהים בגלל שאפילו לא סיים כיתה ט'.

הוא סיפר גם שהוא שונא את השם הרוסי שלו ובא לו לשנות אותו לסבסטיאן.

הוא אמר שהשם שלו כל כך רוסי שזה מזכיר לו שמות כמו גרגורי וסשה.

צחקנו המון והשיחה זרמה, וכשירדנו מהאוטו אל הקיוסק לא יכלתי להפסיק להסתכל לו על התחת.

 

 

"אז שנעשן למעלה או למטה?", שאלתי.

"בטח למעלה".

 

אמרתי לו שהוא יכול להיכנס להתקלח, ובינתיים גלגלתי לנו ג'וינט שמן.

הוא יצא מהמקלחת בתחתונים ולא יכלתי להפסיק לבהות בו.

יש לו חיוך של דוגמן וגוף של ספורטאי.

כתפיים רחבות, תחת קטן ומעוצב, שרירי חזה מפותחים, והפס האלכסוני הזה במותן..

 

 

 

 

 

 

בשאיפה השניה שלו מהג'וינט הוא קרא לי אליו, ונשף את העשן לתוך הפה שלי.

לא התאפקתי והצמדתי את השפתיים שלי לשלו.

הוא שאל משהו על האם הוא מוצא חן בעיניי, ואפילו לא טרחתי לענות. פשוט המשכתי לנשק אותו.

הוא מנשק בדיוק כמו שאני אוהבת,

הרבה שפתיים, מעט לשון ובעיקר הרבה תשוקה.

 

נרדמנו רק בסביבות 3 לפנות בוקר, אחרי אינספור סיבובים שמאף אחד מהם הוא לא גמר.

תהיתי אם עשיתי משהו לא בסדר, והוא אמר שיש לו בעיה כזו שהוא לרוב לא גומר כשהוא עם בחורה.

"מה זאת אומרת? זה לא מפריע לך?"

"לא, אני יותר נהנה כשהבחורה נהנית"

אמרתי לו שזה מאוד נחמד וכיף, אבל לא מתקבל על הדעת.

"אין יחסים חד צדדיים פה אדוני", אמרתי לו. "נעבוד על זה".

 

הוא הלך בסביבות 5 בבוקר,

ובתשע בערב כבר אסף אותי מדודה שלי ונסענו שוב אליי.

לפני שיצא לכיווני הוא שאל, "להביא משהו?"

"רק את השפתיים היפות האלה שלך", עניתי.

"אני בדיוק אורז לך אותן".

 

 

אחרי שהתקלחתי שמתי לנו מוזיקה, פלייליסט רוק,

ובין סיבוב לסיבוב שכבנו על המיטה ובהינו זה בזו.

"זה מביך אותך כשאני מסתכל עלייך ככה?"

"לא", עניתי והמשכתי לבהות בעיניים הירוקות ובשפתיים החלקות שלו.

 

Daughtry, Seether, Fuel, Skillet..

2 ג'וינטים, נרגילה אחת, הרבה חומר סיכה לריכוך העייפות של הגוף.

הצלחתי לגרום לו לגמור, ולא רק פעם אחת.

 

הוא רצה שאספר לו על BDSM,

שאספר לו מה אני אוהבת במיטה ואילו משחקי תפקידים עושים לי את זה.

סיפרתי לו קצת על מה שאני אוהבת והוא שיחק את התפקיד יותר טוב משציפיתי.

מי יודע, אולי הוא באמת יהיה שחקן יום אחד.

 

 

 

 

 

מזמן לא פגשתי בחור כזה.

אחד שיודע להשקיע ולתת אבל גם יודע מתי להעיף סטירה,

אחד כזה שקולט מתי את גומרת ורק ממשיך ומגביר ומכניס אותך לטירוף חושים,

אחד שמדבר איתך על הכל אבל בו זמנית נשאר אלמוני ומסתורי..

 

 

 

הגוף שלי מפורק ובכל זאת הזמנתי אותו לבוא שוב היום.

למזלי, הוא יודע שיש לי מבחן והוא לא מוותר לי.

"אל תדאגי, אני אחכה עד שתעברי את המבחן. יהיה לנו את כל הסופ"ש".

 

 

לא בא לי שזה יגמר.

 

רוני.

נכתב על ידי Just Roni , 23/5/2017 13:42   בקטגוריות בדסמ, יזיזות, סקס, פנטזיות, אהבה ויחסים  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



The Brute


אנחנו מכירים עוד מימיי הפנימיה.

 

שנאנו אחד את השני.

מזרחי שחום מקרית מלאכי ומשתכנזת מהדרום עם עיניים ירוקות.

תמיד הוא היה נער מופרע כזה. מעשן, שותה, עושה רעש בלי הפסקה עם החבר'ה.

 

כל שבועיים בהסעה לדרום,

היינו יושבים קדימה, כל הילדים הטובים,

והוא הרעשן מאחורה עם החברים, לא מפסיק להפריע.

יום אחד צעקתי עליו שיסתום כבר, ומאז הוא היה קצת יותר בשקט,

אבל נראה לי ששנא אותי אפילו יותר.

 

הוא היה בשכבה של אחותי, שנתיים מתחתיי, אבל כבר אז היה בגודל של בניין.

תמיד התלבש כמו כל הערסים המזרחים, החל בנעלי הפומה ועד לעגיל הנוצץ באוזן.

כמה שנאתי אותו.

 

 

באחד הקייצים אחותי הזמינה את כל השכבה שלה לחגוג את סיום השנה אצלנו בבית.

הבית די גדול, יש מקום לכולם וגם ככה המטרה היא להישאר ערים כל הלילה.

 

הייתי בת 17 או 18,

הפרא היה בן 15 ונראה כבן 20 לפחות.

גבוה, רחב, שרירי, זיפים על הפנים, ביטחון עד השמיים.

 

באותו לילה החלטתי שאני חייבת לברר מה הסיפור של הבחור הזה.

הוא הגיע ללמוד בפנימיה בעלת שם, מאלה שבוחרות את התלמידים שלהן בקפידה,

אז איך יכול להיות שהוא מתנהג כמו כזה דביל?

 

 

לא זוכרת איך, כשכבר היה מאוחר ונגמרו כל החגיגות,

הצלחתי למשוך אותו מהחברים לשיחה איתי לבד.

טיילנו במושב עם בירה ביד, ודיברנו על החיים.

סיפרתי לו הרבה על עצמי, על איך שאני רואה את החיים,

והוא התרשם כמו שכל הערסים מתרשמים.. "וואי אז את חכמה כזאת אה.."

לחצתי עליו לספר קצת על עצמו, מאיזה מין עולם הגיע ולמה דווקא פנימיה,

ופתאום בפעם הראשונה, ראיתי משהו בפרא הזה שלא ראיתי אף פעם לפני כן.

יש לו שכל.

אמנם הוא לא מודע לקיומו, אבל הוא בהחלט קיים.

 

השיחה זרמה גם לנושא המיניות.

תמיד היתה לי תפישה מיוחדת יחסית בנושא,

ולמרות שבתקופה ההיא החברה שסביבי ניסתה לגרום לי להרגיש רע עם עצמי על זה,

המשכתי להאמין בדרך שלי.

מיניות אף פעם לא היתה עבורי נושא להתבייש בו או להסתיר אותו.

 

הוא סיפר על ההתנסויות שלו עם בנות, ואני הקשבתי והתפלאתי שוב ושוב,

איך יכול להיות שכל כך הרבה בנות מעצבות את המיניות שלהן סביב הנושאים הכי לא נכונים.

איך זה שכל כך הרבה בנות מתייחסות למין כאל דבר מביש או מביך..

התשובה ברורה כמובן, אבל זה לא הנושא שלנו היום.

 

 

חזרנו לתוך הבית והתיישבנו בסלון.

המשכנו לדבר בלחש, והוא התחיל להירדם בישיבה.

ניסיתי לנער אותו, לשכנע אותו להישאר ער איתי עד הבוקר,

אבל הבחור היה גמור.

עלינו לאחד החדרים, נשאר מקום ליד אחותי שישנה על מיטת יחיד נפתחת.

נשכבנו לישון,

אבל אני לא רציתי לישון.

 

נישקתי אותו.

 

בהתחלה הוא לא הגיב כמעט,

וכשהמשכתי הוא לאט לאט התחיל להתעורר..

 

"מה את עושה?"

 

המשכנו להתנשק ככה עד הבוקר, ומאז לא שנאנו אחד את השני יותר.

 

מדי פעם כשהתחשק לנו אחד מאיתנו היה מתגנב לחדר של השני בפנימיה.

לרוב אני התגנבתי, כי החברים לחדר תמיד היו בחוץ עד מאוחר,

וגם כשהם היו שם לאף אחד לא היה אכפת.

הקשר בינו לבין החברים היה ונשאר בלתי שביר,

והוא ידע שהם לעולם לא יספרו.

 

נשארנו ידידים גם אחרי הפנימיה,

ולמרות שאף פעם לא שכבנו, פעם בשנה בערך עדיין היה יוצא לנו להיפגש,

בין קשר לקשר, בין חו"ל ללימודים, בין דרום למרכז.

 

כשנפגשנו לפני שנה בערך, הוא בדיוק עבר לכצנלסון והפך לשכן שלי.

הוא סיפר לי על הטיולים שלו בדרום אמריקה,

על החברים והסמים והבחורות,

ואיך דווקא כשכמעט נדפק לו המוח הוא קיבל כמה תובנות חשובות על החיים.

הראש שלו נפתח, הרגשתי את זה עליו, אפילו במיטה.

אבל עדיין.

עדיין הגביל את עצמו בעבודת מכירות וב"לימודים זה לא בשבילי".

עדיין נשאר צמוד לפרסונה שהוא אימץ לעצמו, ילד פרא שלא רוצה להתבגר.

 

ואתמול, שנה לאחר מכן,

כשישבנו אצלי על המיטה עם הג'וינט והבירה,

בין לבין אפיזודות מיניות שבהן הוא הזכיר לי כמה אני לא יכולה עליו..

הוא סיפר לי על סיום שנה ראשונה של לימודי משפטים.

הוא סיפר גם איך בשבוע אחד הוא הבין שהוא לא מתנהג כמו מי שהוא מבפנים,

אלא עבור כל אדם שעומד מולו הוא עוטה מסיכה אחרת ומתאים את עצמו.

הוא דיבר על מנגנוני הגנה, על חוסר אמון באנשים, על קשרי זוגיות כושלים.

 

פתאום תפסתי את עצמי בוהה בו בהשתאות.

היה בי חלק שלא האמין שהפרא הזה אי פעם יתגבר על עצמו ויתבגר,

והנה לפני שהספקתי למצמץ, עומד מולי גבר.

 

גבר שנשאר פרא,

אבל בחר לעשות זאת בדרכו שלו,

ללא מגבלות וללא מעצורים.

 





 

 

 

כמה יש לי במשותף עם הפרא הזה,

הערס השחום עם העגיל הנוצץ באוזן.

 

אני, משתכנזת עם עיניים ירוקות.

 

 

 

רוני.

נכתב על ידי Just Roni , 15/5/2017 20:58   בקטגוריות יזיזות, בדסמ, סקס, פנטזיות, אהבה ויחסים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Back to Black


הוא אוהב שאני באה לבושה יפה.

נעלי עקב, בגדים יוקרתיים, ציפורניים מסודרות, איפור מושלם.. מסובבת ראשים.

נראית כמו מיליון דולר, הוא אומר לי.

 

הוא אוהב את זה שאני בחורה עצמאית, אינטלקטואלית, בטוחה בעצמי.

 

הוא אוהב להשפיל אותי ככה.

להזכיר לי שעם כל הלוק המושלם והאינטיליגנציה הגבוהה,

אני בסך הכל הכלבה הקטנה שלו שעושה כל מה שהוא רוצה.

בסך הכל חרמנית קטנה שרוצה שישפילו אותה ויתייחסו אליה כמו כל הדברים שהיא לא בחיים האמיתיים שלה.

 

כשנפגשנו לראשונה לפני שנתיים, חשבתי על עצמי שאני פסיכית.

נפגשת עם בחור שאני לא מכירה, נכנסת לרכב שלו עם כיסוי עיניים,

מתמסרת לרגע שאין לי מושג לאן הוא יוביל אותי.

כיסוי העיניים היה המגן שלי, הכנפיים שלי..

הוא איפשר לי לעשות דברים שלא הייתי מסוגלת לעשות בלעדיו.

הוא לא אכזב אותי באותו לילה, והמשכנו להיפגש עם אותו כיסוי עיניים, עד שהדברים בינינו התקלקלו.

הוא רצה יותר, אני לא הייתי מסוגלת.

 

כשהייתי עם ניקי, הוא רצה שאנתק קשר. הוא חשב שזה לא הגיוני שאשמור על קשר עם ידיד ששכבתי איתו.

זו היתה אחת הסיבות לכך שבסופו של דבר הבנתי שאנחנו לא מתאימים.

הוא אף פעם לא הבין את עומק הקשרים שאני מנהלת עם גברים שאני שוכבת איתם.

הוא אף פעם לא הבין שגם בין יזיזים, אין אצלי דבר כזה "רק סקס".

 

עברו כבר כמה חודשים מאז שנפרדנו.

רציתי להמשיך הלאה, לחזור לעולם המוכר והמנחם, אבל הרגשתי אשמה.

הרגשתי ששברתי לו את הלב, ומי אני שאמשיך הלאה כשהוא עדיין שבור.

אבל בשבוע שעבר, כששאלתי אותו שוב אם הוא התחיל לצאת עם בנות אחרות, בפעם הראשונה מאז שנפרדנו הוא סירב לענות.

זה כאב, אבל אחרי כמה ימים זה עבר לי ושמחתי בשבילו.

שמחתי עוד יותר בשבילי.

אין אשמה, אין קושי. אני חופשייה. המצב הטבעי שלי הושב על כנו.

 

 

נפגשנו שוב אתמול, באוטו, כמו בפעם הראשונה. ג'יי ואני.

אני כבר לא ג'ואי של פעם, אני רוני עכשיו.

גדלתי, התבגרתי, אני יודעת טוב יותר מה אני רוצה מהחיים ומה אני רוצה מגברים.

 

הוא נתן לי את כל מה שהייתי צריכה.

קללות, סטירות, חניקות..

פחד,

ביטחון.

 

 

 

התגעגעתי לBDSM.

התגעגעתי לתחושה שאני כל כך מחוברת לעצמי,

לדחפים הכי פנימיים שלי, שהם הסוד הקטן שלי מול עולם שלא מבין ומקבל.

 

התגעגעתי לגברים שמקבלים אותי ככה. שאוהבים אותי ככה. שלא מאוימים ממני ומהמיניות שלי.

 

 

אתמול היה התחלה מצוינת לתקופה נוספת של צמיחה אחרי קשר שהצליח לכבות אותי.

שוב ושוב אני מבטיחה לעצמי שבפעם הבאה, בקשר הבא, זה לא יקרה..

אז הפעם לא אבטיח.

הפעם אני מתמסרת לגמרי למה שאני רוצה מבפנים.

מתמסרת לאותו הרגע, ולכל מה שמגיע איתו.

 

לא חושבת על מה יהיה,

לא מבטיחה הבטחות.

 

פשוט חיה את עכשיו.

 

 

 

 

רוני.

נכתב על ידי Just Roni , 14/5/2017 12:49   בקטגוריות בדסמ, סקס, אהבה ויחסים, אופטימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
14,706
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , האופטימיים , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJust Roni אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Just Roni ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)