This Is Who I Am Now

כי תמיד היית שם בשבילי.

גם כשהייתי עם ניקי ולא יכלת לסבול את איך שהוא התייחס אלי,

גם בתקופות שבהן עברת קשיים ואני הייתי פחות זמינה אליך,

גם כשאהבת אותי ואני חשבתי שאני לא אוהבת אותך..

אף פעם לא ויתרת עליי.

כי אתה רואה ומעריץ את כל התכונות שאני הכי אוהבת בעצמי,

וגם את אלה שלא.

כי אתה חושב שאני האישה הכי יפה והכי סקסית בעולם.

כי יש לנו שיחות שאף אחד אחר בעולם לא יכול להבין,

ומרוב שאנחנו מבינים אחד את שני לפעמים אני מרגישה שיש דברים שאני אפילו לא צריכה להגיד.

כי גדלת במשפחה דפוקה מכל הבחינות,

ובכל זאת יצא ממך אדם הגון, כנה, מלא באהבה ונתינה.

כי יש לי כל כך הרבה מה להעריץ בך..

המוזיקליות המטורפת שלך (ע"ע סרטון בסוף הפוסט),

חוש ההומור שלך שיכול לגרום לי להתפוצץ מצחוק ובו זמנית לבכות מבפנים,

טוב הלב שלך, האינטיליגנציה הרגשית המדהימה שלך,

היכולת שלך להכיל כל כך הרבה ממני ומהאנשים שחשובים לך,

וכל כך הרבה תכונות אחרות שלך שאין לי את היכולת הפיזית לפרט כאן..

כי עוד לפני שהבטחת לאהוב אותי לנצח,

ראיתי את המילים האלה משתקפות מבעד לעיניים שלך בכל פעם שהסתכלת אליי.

כי אתה הכי סוטה שהכרתי עד היום,

וכל סטייה שיש לי שאספר לך עליה לא רק תהיה בסדר מבחינתך,

אלא תשמש אותך ברגעים שבא לך להדליק ולהביך אותי.

כי אתה מבין שכרגע אני בתקופה שאני צריכה להשתרלל,

ועם כמה שקשה לך לשמוע על היחסים שלי עם גברים אחרים,

אתה נשאר החבר הכי טוב שלי לפני הכל ומקשיב לכל הברבורים שלי,

ואפילו הולך את האקסטרה מייל ומייצר סביב זה פנטזיות חדשות עבורי.

כי שלחת לי תמונה של תחת של בחורה ששכבת איתה,

רק כדי שאראה את הסימן שהשארת עליה ואולי כך אבין שבריר קטן ממה שאתה הולך לעשות לי.

כי לפעמים אתה מתקשר אליי באמצע הלילה כדי לא להיות לבד,

וכי כשאני עושה את אותו הדבר אתה מתפנה בשבילי לא משנה מה אתה עושה באותו הרגע.

כי אתה אוהב להקריא לי ספרים בלילה עד שאירדם.

כי אתה מחייך בכל פעם שאתה תופס אותי בוהה בך במצלמה.

כי אתה גורם לי לחייך בכל פעם שאני תופסת אותך בוהה בי במצלמה.

כי אתה רוצה לעשות איתי הכל מהכל.

כי ישבת לכתוב איתי רשימה של כל הדברים שנעשה יחד כשאגיע לבקר אותך.

כי אתה מוכן להתמודד עם כל הפחדים שלך בשבילי,

כמו לעלות על מטוס למשך 10 שעות טיסה רק כדי לבקר אותי כאן.

וכמו להיות במרחק חצי עולם מהבית כשאתה בקושי מסוגל להתרחק משם 2 בלוקים בלי לקבל התקף חרדה.

כי אף פעם לא אהבו אותי כמו שאתה אוהב אותי.

כי אני פשוט אוהבת אותך.

רוני.

הוא אוהב שאני באה לבושה יפה.

נעלי עקב, בגדים יוקרתיים, ציפורניים מסודרות, איפור מושלם.. מסובבת ראשים.

נראית כמו מיליון דולר, הוא אומר לי.

הוא אוהב את זה שאני בחורה עצמאית, אינטלקטואלית, בטוחה בעצמי.

הוא אוהב להשפיל אותי ככה.

להזכיר לי שעם כל הלוק המושלם והאינטיליגנציה הגבוהה,

אני בסך הכל הכלבה הקטנה שלו שעושה כל מה שהוא רוצה.

בסך הכל חרמנית קטנה שרוצה שישפילו אותה ויתייחסו אליה כמו כל הדברים שהיא לא בחיים האמיתיים שלה.

כשנפגשנו לראשונה לפני שנתיים, חשבתי על עצמי שאני פסיכית.

נפגשת עם בחור שאני לא מכירה, נכנסת לרכב שלו עם כיסוי עיניים,

מתמסרת לרגע שאין לי מושג לאן הוא יוביל אותי.

כיסוי העיניים היה המגן שלי, הכנפיים שלי..

הוא איפשר לי לעשות דברים שלא הייתי מסוגלת לעשות בלעדיו.

הוא לא אכזב אותי באותו לילה, והמשכנו להיפגש עם אותו כיסוי עיניים, עד שהדברים בינינו התקלקלו.

הוא רצה יותר, אני לא הייתי מסוגלת.

כשהייתי עם ניקי, הוא רצה שאנתק קשר. הוא חשב שזה לא הגיוני שאשמור על קשר עם ידיד ששכבתי איתו.

זו היתה אחת הסיבות לכך שבסופו של דבר הבנתי שאנחנו לא מתאימים.

הוא אף פעם לא הבין את עומק הקשרים שאני מנהלת עם גברים שאני שוכבת איתם.

הוא אף פעם לא הבין שגם בין יזיזים, אין אצלי דבר כזה "רק סקס".

עברו כבר כמה חודשים מאז שנפרדנו.

רציתי להמשיך הלאה, לחזור לעולם המוכר והמנחם, אבל הרגשתי אשמה.

הרגשתי ששברתי לו את הלב, ומי אני שאמשיך הלאה כשהוא עדיין שבור.

אבל בשבוע שעבר, כששאלתי אותו שוב אם הוא התחיל לצאת עם בנות אחרות, בפעם הראשונה מאז שנפרדנו הוא סירב לענות.

זה כאב, אבל אחרי כמה ימים זה עבר לי ושמחתי בשבילו.

שמחתי עוד יותר בשבילי.

אין אשמה, אין קושי. אני חופשייה. המצב הטבעי שלי הושב על כנו.

נפגשנו שוב אתמול, באוטו, כמו בפעם הראשונה. ג'יי ואני.

אני כבר לא ג'ואי של פעם, אני רוני עכשיו.

גדלתי, התבגרתי, אני יודעת טוב יותר מה אני רוצה מהחיים ומה אני רוצה מגברים.

הוא נתן לי את כל מה שהייתי צריכה.

קללות, סטירות, חניקות..

פחד,

ביטחון.

התגעגעתי לBDSM.

התגעגעתי לתחושה שאני כל כך מחוברת לעצמי,

לדחפים הכי פנימיים שלי, שהם הסוד הקטן שלי מול עולם שלא מבין ומקבל.

התגעגעתי לגברים שמקבלים אותי ככה. שאוהבים אותי ככה. שלא מאוימים ממני ומהמיניות שלי.

אתמול היה התחלה מצוינת לתקופה נוספת של צמיחה אחרי קשר שהצליח לכבות אותי.

שוב ושוב אני מבטיחה לעצמי שבפעם הבאה, בקשר הבא, זה לא יקרה..

אז הפעם לא אבטיח.

הפעם אני מתמסרת לגמרי למה שאני רוצה מבפנים.

מתמסרת לאותו הרגע, ולכל מה שמגיע איתו.

לא חושבת על מה יהיה,

לא מבטיחה הבטחות.

פשוט חיה את עכשיו.

רוני.

זה אולי נשמע קצת ציני,

או תופעת לוואי זמנית והגיונית של פרידה,

אבל מבחינתי זה לא אף אחד מאלה.

כן, הפרידה תרמה לזה לא מעט, אבל כך גם קודמתה.

אחרי שלוש שנים לבד הרשיתי לעצמי לסמוך על מישהו ולהתמסר אליו,

ושוב התבדיתי והרשיתי ללבי להישבר.

אבל אתם יודעים למה זה קרה?

כי לא הקשבתי.

לא הקשבתי לזעקות הבטן והלב שלי,

שהזהירו אותי מפני בחירה לא נכונה.

לא עוד.

מהיום, אני מחויבת אלייך, רוני הקטנה.

רוני הילדה שבי, שעוד מאמינה בסיפורי אהבה ובסופים טובים.

אני מבטיחה לך רוני, שלעולם לא אירדם שוב בשמירה עלייך ועל נפשך השבירה והטהורה.

לעולם לא אתן לך שוב להפקיד את כל אמונך ועתידך בידיו אל אדם אחד, שאינו את.

מעתה, חייך בידי ובידייך בלבד, ולנצח אוביל אותך בדרך הנכונה אל אושרך ואל הגשמתך.

אעמוד לצידך לאורך כל הדרך, ולא אשכחך שוב, ולא אתן ידך לזר.

את מפיחה בי חיים, רוני הקטנה.

את ורק את, שעוד בילדותי נשבעתי לא לשכוח אותך לעולם.

את התום שעוד נותר בי,

את שעוד חולמת את חלומותיי הגדולים ביותר,

אלו ששכחתי שבכוחי להגשימם.

כמה התגעגעתי להכיר בך, רוני שלי,

בקיומך ובאהבתי אלייך,

אהבת אמת העומדת בפני כל מבחן.

לעולם לא אעזוב אותך שוב.

רוני.