This Is Who I Am Now

אחרי משמרת ערב זוועתית במסעדה תחת אחמ"ש שאני לא מצליחה להבין מה הסיבה שלו להיטפל אליי,

הגעתי הביתה, למיטה, לשעות שינה ספורות לפני שאצטרך להגיע שוב למסעדה למשמרת בוקר.

הייתי על סף דמעות מהתסכול שסחבתי מהמשמרת, וקיוויתי שזה לא ישתקף בחלומות שלי.

אני זוכרת את המחשבה הזו מרחפת בראש שלי לפני שהנחתי אותו על הכרית.. "רק שלא יבוא לי בחלום".

אני נוטה לשקף רגשות שליליים בחלומות שליליים יותר.

חלמתי על רן.

רן, האקס שבגד בי ושיקר לי ודחה אותי לא פעם ולא פעמיים אחרי שהוליך אותי שולל.

האקס שבמשך שלוש שנים, לפני שהכל התפרק, היה החבר הכי טוב שלי ומקום המפלט היחיד שלי בעולם.

בחלום, כל הכעס שיש לי כלפיו היום.. לא היה.

כשהתעוררתי זכרתי רק את החיבוק שלו, והתחלתי לבכות בגעגועים.

התלבטתי אם לשלוח הודעה, אבל ידעתי שזה לא רעיון טוב.

בטח לא אחרי השיחה האחרונה שלנו לפני כמה חודשים, כשהוא כעס עליי שבגלל שאנחנו עוד מדברים אין לו חברה.

(הוא יודע שתמיד תהיה לי חולשה אליו, לכן לא הבנתי למה הוא כועס).

המשמרת היום היתה הרבה יותר נעימה וזורמת וזה איכשהו הרגיע אותי קצת,

התחלתי לחשוב על הדברים ופתאום קלטתי את התאריך. 28/9. בעוד יומיים יש לו יום הולדת.

החלטתי כן לכתוב הודעה, וביליתי כמה שעות טובות בחצי-מחשבה על הניסוח בזמן שהתארגנתי לשינה.

לילה טוב,

          רוני.

אם להיות לגמרי כנה עם עצמי..

מאז הפרידה מרן לפני שנתיים, כמעט בדיוק שנתיים, לא באמת חזרתי להיות מי שהייתי קודם.

יש שיגידו שזה טוב, אני אישית לא בטוחה כלכך.

הייתי הרבה יותר תמימה ומתמסרת, והיום לא רק שאני בררנית אלא גם די צינית בגישה שלי כלפי גברים.

נכון שלא כל הגברים הם כאלה, כמוהו, מהסוג שמסוגל לבגוד ולשקר ולהיות מרוחק רגשית כל פעם שהמצב נהיה טיפה קשה,

אבל בימים כמו שלנו שבהם זה נורמלי לגברים להיכנס לאתרי בגידות, שבהם זה בסדר לגבר להסתכל על כוסיות ברחוב ובמקביל לקנא בהגזמה בכל ידיד של החברה שלהם.. באמת אפשר להאשים אותי?

יש גברים שמנסים להרשים אותי בכסף או בשנינות וידע,

יש כאלה שחושבים שלפתוח איתי שיחות על סקס עוד לפני שדיברנו בטלפון זה במקום,

יש גם כאלה שבטוחים שהמפתח אל הלב (או אל התחתונים) שלי הוא לספר לי כמה זמן הם מחזיקים במיטה.

אבל אף גבר, עדיין, עד עכשיו,

לא חשב שאולי כל מה שאני צריכה זה פשוט.. קצת זמן..

הזמן של גברים היום הוא כנראה יקר מדי.

בזמן שיקח לו לגרום לך להיפתח אליו קצת, הוא כבר יכול להשכיב 3 בנות לפחות, חלקן אולי אפילו ביחד.

ובזמן שיקח לו להשכיב אותך? פייי.

"מה את לא סומכת עליי?"

וואלה לא.

החיים לימדו אותי יותר טוב.

ולא, לא מצטערת.

יש לי ידיד מניו-יורק שהכרתי כשהוא ביקר בארץ עוד כשהיינו בני 16. קוראים לו מייקל.

בחודשים האחרונים התחלנו לדבר הרבה בסקייפ, ממש כל ערב לפני שאני הולכת לישון.

למייקל בחיים לא נמאס מלדבר איתי,

אפילו שלפעמים זה בטלפון והאוזן מתחממת והסוללה מתרוקנת.

מייקל אף פעם לא עושה פרצוף כשאני לא מתקשרת,

ואם לא דיברנו כמה ימים ברצף ואז אני מתקשרת, הוא רק אומר כמה התגעגע.

מייקל בחיים לא פותח איתי שיחות על סקס.

מייקל דואג להגיד לי בכל שיחה כמה הוא מטורף עליי (his words),

ואף פעם לא מצפה ממני לתשובה של "גם אני מטורפת עליך".

מייקל יודע מה הגובה שלי וכמה אני שוקלת,

וכשאני אומרת שלא יזיק לי לרדת כמה קילוגרמים (שזה לא מה שיעשה אותי רזה, זה בטוח),

הוא אומר שחבל שאני בכלל חושבת על זה כי אני "gorgeous" בדיוק ככה.

אני לא מאוהבת במייקל.

אני דיי בטוחה שמייקל לא מאוהב בי.

אהבה או קשר רומנטי הם לא העניין פה, ממש לא.

מייקל מהרגע הראשון איפשר לי לבנות את האמון שלי בו אט אט, לבנה אחר לבנה.

הוא מעולם לא דחק בי, לא גרם לי להרגיש לא בנוח או שאני חייבת לו משהו בחזרה על הדרך שבה הוא מתייחס אליי.

וזה..

That's Everything.

מייקל שלח לי בדואר את החולצה האהובה עליו, של לד זפלין.

אני מחכה שתגיע.

רוני.