מי? אני?!

זהו, סיימתי בגרות אחרונה! אני עדיין לא מעכלת את זה...

סיימתי בצפר 0.0

אבל עכשיו, כשבית הספר רשמית נגמר, אני רוצה לכתוב פוסט חגיגי

לסכם את החוויה הזו, שנקראת בית ספר שהייתה חלק כל כך גדול מהחיים שלי ב12 השנים האחרונות.

בכל זאת, היא מילאה לי את רוב שעות היום... ;)

מכיתה א', אני זוכרת בעיקר את היום הראשון. 

את כל ההתרגשות של כולם סביבי. הילדה הראשונה, הנכדה הראשונה, עולה לכיתה א'.

אבל אני לא ממש התרגשתי. כבר הייתי שנה בכיתת מופת אחר הצהריים... מניחה שזה לא היה כזה שונה.

התחלתי לרקוד כמה שאני יכולה. בבית הספר וגם בשעות אחר הצהריים. 

בכיתה א' התחלתי את שיעורי הבלט. לפני זה גם רקדתי, פשוט לא בלט.

מכיתה ב', אני זוכרת את שיעורי התגוננות הרחוב.

בהם כולם השתתפו חוץ ממני. תמיד ישבתי בצד, זה לא נראה לי רלוונטי.

המורה דיי התעצבן עליי, דרש שאני אדגים עליו בעיטה.

לצערו, זו כבר הייתה שנה שלישית שאני רוקדת, אז היו לי כבר בעיטות טובות.

מאז הוא לא דרש ממני להתאמן שוב, מעולם.

מכיתה ג', אני זוכרת בעיקר את שיעורי האורגנית והרקמה.

את כיתת המצטיינים מכל העיר, שלמדנו יחד אחר הצהריים פיזיקה ומתמטיקה.

ואת שיעורי ההתעמלות האמנותית.

עד היום אני אוהבת לרקום. אולי אעלה בהזדמנות דברים שעשיתי.

מכיתה ד', אני זוכרת את הלהקה הייצוגית ואת הולדת אחי הקטן.

מכיתה ד' התחלתי להופיע בלהקה הייצוגית של בית הספר. הופעות ממש גדולות. 

ימי עצמאות ותיאטרונות שונים ואולמות ענקיים. כן, עד כדי כך.

ומכיתה ד', אני כבר לא בת יחידה! כאן, כבר לא רקדתי בלט :(

כיתה ה'... בעיקר חברות.

כיתה ו'... הרבה בנות התחילו לטפח את עצמן, חלקן כבר היו מפותחות... 

הרבה עשו פסים בשיער, כי זה מגניב, והכריחו אותן להוריד.

גם אמא שלי ממש רצתה שיהיו לי גוונים. הייתי היחידה בשכבה שלא העירו לה, כי זה נראה טבעי.

ברוך בורא השיער הבהיר.

וכך נגמר לו היסודי.

מכיתה ז' אני זוכרת הרבה התרגשות, הכרתי חברות חדשות, בתחלתי את החטיבה.

התחלתי להכיר בקיומם של בנים. וחזרתי לרקוד.

כיתה ח' כבר הייתי מוקפת בנים. יותר מדי...

כיתה ח' גם הייתה הנשיקה הראשונה. המושלמת, על רקע השקיעה.

חזרתי להופיע, הייתי בלהקה ייצוגית ושוב חזרו ההופעות הגרנדיוזיות באולמות ענק.

בכיתה ט' עברתי בצפר לתיכון אותו סיימתי ממש לא מזמן.

תחילה הייתי בפנימיה שם.

אני זוכרת את החברויות החדשות. חברויות אמיתיות, לכל החיים!

התחלתי שיעורי פסנתר ופיתוח קול. 

בנוסף, היו לנו שיעורי עזר חובה.

בגלל שידעתי את כל החומר והייתי חייבת לשבת שם... 

ביליתי עם ספר הפיזיקה.

כן, למדתי פיזיקה לבד... תתמודדו.

וכאן נגמרו ימי החטיבה המתוקים.

בכיתה י' בתיכון בו למדתי, למדו את כל המקצועות המדעיים.

פיזיקה כימיה וביולוגיה חובה. המגמות התחילו רק בשנה שלאחר מכן.

זו בהחלט לא הייתה שנה קלה.

לפחות המשכתי עם המוזיקה...

בכיתה י"א, יצאתי מהפנימיה. חזרתי לבלט, קיבלתי שני סולואים הייתי מהמצטיינות בחוג וכמובן שהכי גמישה.

היה קשה בהתחלה עם הנסיעות כל יום. אבל סבבה. סך הכל, זה היה לטובה.

בשנה הזו התחילו המגמות וכמעט כל יום חזרתי הביתה ב8.

כשלא חזרתי ב8, חזרתי ב9 כי היה לי בלט.

בקיצור... שנה קשה מעייפת ומייגעת.

כיתה י"ב, קודש הקודשים. כמעט כל יום התחתי ב10, ירד לי הלחץ ובסוף שנה הפסקתי ללמוד עוד ועוד מקצועות, בהם כבר ניגשתי לבגרות אז זהו, נגמר.

אבל, וזה אבל ענק! פסיכומטרי!!!!!!

השנה לא רקדתי, כי לא היה לי זמן! הייתי עסוקה במבחנים בבגרויות ובפסיכומטרי שעשיתי בדצמבר כדי שתהיה לי האופציה ללכת לעתודה האקדמית.

עכשיו, סיימתי עם הבגרויות. אבל אני ניגשת לפסיכומטרי שוב! בספטמבר.

ואם הכל יסתדר, אני אתחיל ללמוד במכללה בראשון באוקטובר (עתודה).

בקיצור, אמנם סיימתי תיכון.

אבל אצלי, בינתיים בכל אופן, אין סוף ללימודים!!!