מי? אני?!

הבנתי... שאני באמת אוהבת אותו... 

יותר משאני יכולה לתאר במילים

מה שמוזר לי, כי אני רגילה להתבטא דווקא היטב

זה מתחיל מההודעה שהוא שולח לי כל בוקר

שהיום שמתי לב, שגורמת לי לפרפרים בבטן

זה ממשיך מהעובדה שאני נאמנה ולא מדברת אפילו עם בנים אחרים

אני חושבת רק עליו, כל יום, כל היום...

זה דיי מוזר לי...  אבל ההרגשה דווקא נעימה.

אפילו כשאנחנו רבים, מה שקורה הרבה בזמן האחרון, כי שנינו נתונים תחת לחץ רב ועוברים תקופה קשה... בלי קשר אחד לשני אפילו.

אנחנו משלימים תוך כמה דקות... כי צריך לתמוך אחד בשניה...

שלא ניפול

ושלא נזרוק לפח את מה שהתחלנו לבנות.

חודשיים וחצי של בנייה... זהו אכן זמן מכובד בשביל ילדה שלא הייתה לה מערכת יחסים רצינית איי פעם.

יכול להיות שאני אט אט הופכת לאישה?