זה כל כך מוזר לא לדעת היכן תיהי בשנה הבאה.
לרבוץ מול המזגן ללא עבודות להגשה או שיעורי בית (חוץ מהפסיכומטרי כמובן)
לראות תמונות בייסבוק של בנות מהכיתה/שכבה על מדים.
החוסר ודאות הזה הורג אותי!
אני ילדה שצריכה שהכל יהיה מתוכנן, מא' ועד ת'.
ושינויים בתוכנית אינם דבר שאני מוכנה לקבל.
ובגלל המיונים לעתודה, ושדחו לי את הצבא ואין לי מושג לאן אני מתגייסת אפילו...
נוצר מן חוסר ודאות.
מצד אחד, אני יודעת ב-ד-י-ו-ק מה אני עושה ומתי
מצד שני... זה נכון רק לגבי עד אחרי החגים...
עד אז יש לי פסיומטרי ועבודה.
בחגים תהיה הרבה עבודה...
ובאוקטובר מה?
לימודים או עבודה?
אולי מנוחה ועבודה? עד הגיוס?
ואם לא עתודה? אז לאן אתגייס???
מקווה שאהיה פקידה או משו, שאחזור כל יום הביתה...
מצד אחד... אני ממש ממש ממש רוצה עתודה.
מצד שני... אני רוצה לסיים את השירות כמה שיותר מהר ולהתחיל את החיים שלי.
אולי ליסוע לחו"ל, אולי ללמוד בארץ...
אני לא בטוחה.
חוסר הודאות מעלה בי תהיות
תהיות שאחר כך אני אצטער עליהן.
כינוי:
פרח קטן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
