מי? אני?!

אני מניחה שהפחד שלי ממחוייבות ממש מתנגש עם הרצון העז שלי להתמסד.

רוב הבנים שהייתי איתם, תכלס, זה היה בשביל התשוקה.

גם הרבה לפני שידעתי מה זה סקס, פשוט... להרגיש תשוקה לבנאדם

ו... להרגיש נחשקת.

התרגלתי כל כך שרודפים אחרי

שידי על העליונה

אבל בזוגיות הנוחכית שלי, זה לא ממש ככה.

כאילו... הוא נותן לי כל מה שאני רוצה ומתייחס אליי כאל מלכה 

וגם מציב לי גבולות, שזה ממש טוב, כי אני צריכה קצת גבולות...

למה שאני מרגישה כלפיו אי אפשר לקרוא תשוקה...

מאז שאני איתו אני מרגישה כמו איזו ילדה תלותית קטנה ואובססיבית.

פשוט לא רגועה כשאני רחוקה ממנו

חושבת עליו כל הזמן, מתגעגעת..

כאילו מה, אין לי חיים?!

כאילו מה, הוא כל מה שיש לי בחיים?!

באמת שהחוסר מעש הזה בזמן האחרון הורג אותי...!

בית - עבודה - בית

אני לא יוצאת 

אני רק בבית מול הטלויזיה או ישנה

או בעבודה ככה מדי פעם...

אז אני מניחה שיש לי יותר מדי זמן לחשוב עליו...

צריך לשנות את זה דחוף.

לצאת עם ידידים שלי אני כבר לא יכולה (הוא לא מרשה)

חברות... כולן בצבא

מה נשאר? 

החבר והבלט...

אוף כמה זמן לא רקדתי...

ולחזור עכשיו לסטודיו אין טעם

מה? לחודשיים?? זה יכאב לעזוב אחר כך

עוד חודשיים אני מתגייסת ואין לי תלב לזה...

נראלי כשדאי לחזור לבלט גם אם זה רק לחודשיים