מי? אני?!

מיטה

ורדים

ספר

חמישים גוונים

של אפור

לפני זמן מה התחלתי לקרוא את הספר ה"פורנוגראפי" המפורסם 50 גוונים של אפור, למען האמת המשך הטרילוגיה מחכה לי.

כבר הרבה זמן רציתי לכתוב את הפוסט הזה אבל רציתי לסיים אותו לפני שאני כותבת.

בשל חוסר בזמן, יוצא שאני קוראת בשבועות האחרונים רק איזה פרק בשבוע, כך שעברתי רת את מחציתו של הספר, ועדיין אני חושבת שזה מספיק כבר כדי שדעתי על הספר תתגבש.

הספר הזה מאוד מזכיר לי את סגנון הכתיבה של ג'יין אוסטן, רק שבתקופתה את התשוקה לא היה נהוג לבטא במיניות כמו שאנחנו מבטאים אותה היום אלא אז התשוקה הייתה האהבה והצעות הנישואין. לא היה נהוג בכלל שנשים כותבות וגם כאשר הן כתבו הן כתבו בדרך כלל שירה. כי בשביל לכתוב רומן צריך להיות גבר, צריך להכיר את העולם הגדול. ככה זה היה במחציתה הראשונה של המאה ה19...

היום אנחנו במאה ה21. ומי שאי פעם קרא ספר של ג'יין אוסטן מבין כמה מייגע לקורא המודרני לקרוא אותו.

זה כמו לראות סרט רומנטי וכל הסרט להגיד - תתנשקו כבר!!!!

אבל לדעתי א.ל.ג'יימס היא ג'יין אוסטן החדשה. היא פורצת את גבולות הנורמה החברתיות וכותבת על תשוקה. ושתשוקתה, כראי לתרבות הסקס לה אנחנו נחשפים יומיום מתבטאת במין. מין מין מין מין מין.

בגלל זה אנשים רבים כל כך מוריקים את הספר הזה ובגלל זה כל כך הרבה גם אוהבים אותו.

הוא שם לקורא מראה מול הפנים, שמשולבת בטוב טעם בתוך סיפור מן האגדות על הנערה הפשוטה והגבר העשיר והנאה (מזכיר קצת את הרומנים של ג'יין אוסטן, לא? למי שלא יודע שם כל המטרה של הבנות בכמעט כל הסיפורים הייתה להתחתן עם גבר עשיר. חוץ מבגאווה ודעה קדומה שם המטרה של אימן של הבנות הייתה שינשאו לגבר עשיר בעל תואר אצולה).

בקיצור אני חוזרת לספר שלי

שהוא לא כזה סוטה כמו שכולם אומרים!

שבת שלום