אז סגרתי את הדוויאנטארט, וציירתי לעצמי.
וירדתי קילו, וחפרתי על סכיזופרניה פרנואידית, ולריספרדל יש תופעות לוואי ממש לא נחמדות, וספר הDSM נמצא בבית שלי אז טוב לי.
אני אוהבת ללמוד על הפרעות נפשיות. זה מעניין אותי, אני חושבת שאהיה פסיכיאטרית.
אם אצלי תתאבחן מחלה נפשית כלשהי, אני די בטוחה שזאת תהיה הפרעה דו-קוטבית, כי דכאונות הציור המוזרים והמצב-רוח השמח מאוד שיש לי ביום יום מתחלפים אחד לשני די מהר.
וזה מעצבן.
בהתחלה בכלל רציתי לדבר בפוסט הזה על שלא ממש אכפת לי יותר אם אין לי קהל, כי לי טוב לצייר לעצמי, למרות שאני כן רוצה שאנשים יראו את הציורים שלי.
כי אני אוהבת תמיכה. מי שרוצה לקרוא לזה תשומת לב- בבקשה. תהנו.
כרגע אני קצת במצב כזה של דיכאון זמני, אני אוהבת לשבת לי בחדר כשהטריסים סגורים, המחשב מרעיש ואציו הורג אנשים מנסיכות בורגיה במסך שלי, כי Assassin's creed זה כיף.
ולא, בבקשה, אל תכנסו בי ב"את לא יודעת מה זה דיכאון", כי נכון, אני לא יודעת, יש לי אחלה חיים, בלה בלה, כרגע אני מדוכאת כי לא יודעת מה.
מצטערת אם סתרתי את עצמי, כבר אין לי ממש מושג.
......
עריכה
אה כן,
קחו התחלה של ציור:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
