היום לפני המתכונת בהיסטוריה ישבתי עם חברתי לכיתה סמוך לבניין שבו  המתקיימה המתכונת, ודיברנו.

אני והיא, אם לומר את האמת לא חיבבנו אחת את השנייה בכלל לכן גם לא היינו חברות. אני לא רומזת כמובן שהשיחה עימה היום תיהיה נקודת מפנה בחברות שלנו, אבל זה היה נחמד לדבר איתה, עם מישהו זר.

בגלל שהיא לא מעורבת לי בחיים האישיים, היא הסתכלה על כל מה שאמרתי לה בסובייקטיביות מוחלטת, היא הבינה את מה שהיה לי להגיד, היא הבינה את תחושותיי, היא הסכימה איתי, היא אמרה לי את הדברים שאני רוצה לשמוע בכנות מוחלטת, והיא לא שפטה אותי אפילו לרגע.

זה היה חסר לי, ההבנה. וזה היה נחמד ואפילו לשם שינוי היא לא ניראתה לי נורא כל כך.