|
| 3/2013
זה החזיק שבועיים ושישה ימים שבהם ניסיתי לתת את השואו הכי טוב שלי ולשנן את התפקיד שלקחתי על עצמי ברגע שהשחקן הראשי עלה על הבמה,
עד שלאט לאט הטקסט חילחל לתוכי והתחלתי להאמין למילים שאמרתי ו
כך לאט התמלא האגם ונשבר הסכר ודמעות זרמו כמו מים ו
געגועים ורצונות שמהם ניסיתי להמלט הציפו את ליבי ו
כאב חד פילח את בית החזה וקרע את הטקסט לגזרים וחתיכות קטנטנות ו
כל מה שנשאר זאת תהום עמוקה וכאב שממנו ניסיתי להמלט במשך זמן רב ו
שאלה אחת של "למה אתה לא יכול להיות פה כשאני באמת צריכה אותך?"
אני לא רוצה את זה יותר, בסדר?
|
נכתב על ידי
לילית'
,
1/3/2013 20:06
בקטגוריות state of mind, אהבות נצחיות, איה, כואב, איכס, י', מיקס של רגשות, סאבטקסט, קריסת מערכות, רצונות גדולים, שאלות קיומיות, שברים, הצילו
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
